אזור יהודה ושומרון ניצב במרכז התודעה הישראלית והבינלאומית במשך עשרות שנים. שטח זה, המשתרע על פני כ-5,860 קמ"ר, מכיל בתוכו שכבות היסטוריות, דתיות ופוליטיות שזורות זו בזו. בואו נכיר את האזור על מורכבותו, החל משמו ומשמעותו, דרך ההיסטוריה והגיאוגרפיה, ועד למציאות העכשווית.
אטימולוגיה ותולדות המושגים
מקור השמות "יהודה" ו"שומרון"
המונח "יהודה ושומרון" שואב את שמו משני חבלי ארץ גיאוגרפיים-היסטוריים: יהודה מדרום, הקרוי על שם שבט יהודה מימי התנ"ך; והשומרון מצפון, הנושא את שם העיר העתיקה שומרון, שהייתה בירת ממלכת ישראל הקדומה בימי עומרי במאה ה-9 לפני הספירה.
יש לציין כי החפיפה בין האזור המוגדר כיום כ"יהודה ושומרון" לבין החבלים ההיסטוריים אינה מושלמת – חלקים מהשומרון ויהודה ההיסטוריים נמצאים בתחומי ישראל שבתוך הקו הירוק, ואילו חלקים מזרחיים של יהודה ושומרון המודרניים משתייכים גיאוגרפית לבקעת הירדן.
השימוש במונח "הגדה המערבית"
המונח "הגדה המערבית" נוצר בתקופת השלטון הירדני באזור, בין 1948 ל-1967. השם התייחס למיקום האזור – בגדה המערבית של נהר הירדן, בהשוואה לגדה המזרחית שהיא "עבר הירדן". השם נועד ליצור תחושת אחדות ב"ממלכת שתי הגדות" ולהימנע ממושגים בעלי הקשרים פוליטיים כמו "פלסטין".
לאחר מלחמת ששת הימים, בדצמבר 1967, הוחלף השם הרשמי באופן הדרגתי ל"יהודה ושומרון". מאז 1977, בהנחיית ראש הממשלה דאז מנחם בגין, מוסדות המדינה משתמשים רשמית רק בשם זה.
השימוש בשמות השונים הפך לסמן פוליטי – "יהודה ושומרון" משמש בעיקר את חוגי הימין המדגישים את הקשר היהודי-היסטורי לאזור, ואילו "הגדה המערבית" משמש אנשי שמאל וחלקים מהקהילה הבינלאומית.
הגיאוגרפיה והמיקום של יהודה ושומרון
גבולות האזור
יהודה ושומרון משתרע לאורך כ-130 קילומטר מצפון לדרום, ורוחבו המרבי (מקלקיליה לנהר הירדן) מגיע לכ-57 קילומטר. גבולו המערבי הוא "הקו הירוק" – קו שביתת הנשק משנת 1949 בין ישראל לירדן, והגבול המזרחי הוא נהר הירדן.
האזור חולק בהסכמי אוסלו לשלושה סוגי שטחים בעלי מעמד שונה:
- שטח A (כ-20% מהשטח) – בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.
- שטח B (כ-22% מהשטח) – בשליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית.
- שטח C (כ-60% מהשטח) – בשליטה ישראלית מלאה.
שטח ואקלים
עיקר השטח הוא רכס הר, המוכר כהרי יהודה, בנימין והשומרון. זהו אזור הררי מתון המתאים להתיישבות, ובו מרוכזת רוב האוכלוסייה.
בחלק המזרחי נמצאת בקעת הירדן השוכנת בבקע הסורי-אפריקני שמאופיינת באקלים חם ויבש, ובחלקה נמוכה מפני הים.
האקלים ביהודה ושומרון משתנה בין האזורים השונים – אזורי ההר מתאפיינים בחורף קר יותר מהמקובל במישור החוף, ואילו בבקעת הירדן ומדבר יהודה שולט אקלים מדברי חם ויבש. עונת הגשמים העיקרית היא בחודשי החורף, עם כמות משקעים הפוחתת ככל שנעים מזרחה.
יישובים וגושים מרכזיים
הערים הפלסטיניות הגדולות פרוסות לאורך רכס ההר המרכזי, מדרום לצפון: יטא, חברון, בית לחם, רמאללה ואל-בירה, שכם וג'נין. בנוסף נמצאות במערב קלקיליה וטולכרם, ובמזרח יריחו.
היישובים הישראליים מרוכזים בעיקר בגושי התיישבות, כשהעיקריים ביניהם: גוש עציון (דרום), גוש מעלה אדומים (מזרח ירושלים), גוש אריאל, גוש שומרון (צפון-מערב) וגוש בנימין (צפון ירושלים). מודיעין עילית היא העיר היהודית הגדולה ביותר באזור, עם כ-87 אלף תושבים נכון ל-2024.
ההיסטוריה של יהודה ושומרון
העת העתיקה וימי הביניים
אזור זה היה מרכז התרחשות מרכזי בתקופה המקראית של ארץ ישראל, ובו שכנו ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל (שבירתה הייתה בעיר שומרון) בצפון. ממלכת יהודה שרדה עד לכיבוש הבבלי בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, וממלכת ישראל נפלה בידי האשורים במאה ה-8 לפנה"ס.
לאחר תקופת הבית השני, היה האזור תחת שלטון רומי, ביזנטי, ערבי וצלבני בהתאמה, עד שהפך לחלק מהאימפריה העות'מאנית במאה ה-16.
התקופה העות'מאנית והמנדט הבריטי
תחת השלטון העות'מאני (1516-1917) האזור נוהל כחלק ממחוזות שונים, ורוב אוכלוסייתו הייתה ערבית מוסלמית, עם מיעוטים יהודיים בחברון וירושלים, ומיעוט נוצרי בבית לחם ורמאללה.
עם קריסת האימפריה העות'מאנית בתום מלחמת העולם הראשונה, הועבר השטח לשליטת המנדט הבריטי. בתקופה זו החלה התנועה הלאומית הפלסטינית להתגבש, ובמקביל הוקמו כמה יישובים יהודיים, ביניהם כפר עציון, עטרות ונווה יעקב.
ראשית המאה ה-20 ומלחמת העצמאות
בתוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947, יועד שטח יהודה ושומרון למדינה הערבית המוצעת, למעט אזור קטן סביב ירושלים שהיה אמור להיות תחת פיקוח בינלאומי.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, פלשו צבאות ירדן, עיראק ומצרים לאזור וכבשו אותו. היישובים היהודיים פונו או נפלו, והידוע בהם היה גוש עציון שבו נערך טבח בלוחמים שנכנעו. במהלך המלחמה הגיעו לאזור פליטים פלסטינים מהשטח שנכבש בידי ישראל.
תחת השלטון הירדני (1948-1967)
בתום מלחמת העצמאות, הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן קבע את הגבול המוכר כ"קו הירוק". ממלכת ירדן סיפחה את האזור באופן רשמי באפריל 1950, צעד שזכה להכרה רק מבריטניה ופקיסטן.
תחת השלטון הירדני, הפך האזור ל"גדה המערבית" של ממלכת ירדן. התושבים הפלסטינים קיבלו אזרחות ירדנית וירושלים המזרחית הפכה למרכז דתי ותרבותי משני בממלכה (אחרי עמאן).
מלחמת ששת הימים ושינוי הסטטוס
במלחמת ששת הימים (יוני 1967) כבש צה"ל את האזור מידי ירדן. ישראל החילה מיד את ריבונותה על מזרח ירושלים, אך הותירה את שאר השטח תחת ממשל צבאי.
בשנים שלאחר המלחמה החלה התיישבות יהודית באזור, תחילה בגושי התיישבות מרכזיים כמו גוש עציון (שהוקם מחדש), ולאחר מכן ביישובים נוספים ברחבי האזור. מאז 1977 עם עליית ממשלת בגין, הואצה ההתיישבות היהודית.
חוק ושיפוט ביהודה ושומרון
מערכת בתי המשפט הצבאיים
בשטחי יהודה ושומרון פועלים בתי משפט צבאיים האחראים על אכיפת החוק והסדר. הם מוסמכים לדון בכל עבירה שנעברה בשטח, ובפרט בעבירות ביטחוניות ובעבירות פליליות אחרות.
בתי המשפט הצבאיים דנים בעיקר בתיקים של נאשמים פלסטינים, שכן אזרחים ישראלים, גם אלה המתגוררים בהתנחלויות, נשפטים לרוב במערכת המשפט האזרחית הישראלית על פי הנחיות פרקליטות המדינה.
מערכת המשפט הפלסטינית
מערכת המשפט של הרשות הפלסטינית פועלת בשטחי A ו-B ומוסמכת לדון בעבירות של פלסטינים שאינן עבירות ביטחוניות. היא מתבססת על החקיקה ברשות הפלסטינית, שיש לה שורשים בדין הירדני, ובחקיקה חדשה שנוצרה מאז הקמת הרשות.
המערכת כוללת בתי משפט אזרחיים, פליליים, ובתי דין דתיים (שרעיים למוסלמים וכנסייתיים לנוצרים) העוסקים בענייני מעמד אישי.
החוק הישראלי ביישובים
אזרחי ישראל המתגוררים בהתנחלויות נתונים תחת מערכת משפטית מורכבת – אישית וטריטוריאלית. באופן אישי, הם כפופים לחלק מהחוקים הישראליים שהוחלו עליהם באופן פרסונלי, למשל בנושאי מיסים, ביטוח לאומי וחובת שירות צבאי.
הרשויות המקומיות הישראליות ביהודה ושומרון פועלות באופן דומה לרשויות בתוך ישראל, אך מבחינה חוקית הן פועלות מכוח צווים של המפקד הצבאי המחילים עליהן את החקיקה הישראלית הרלוונטית.
אוכלוסייה ביהודה ושומרון
האוכלוסייה הערבית-פלסטינית
נתוני האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון נתונים במחלוקת. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2022 מנתה אוכלוסייה זו כ-2.8 מיליון איש (ללא מזרח ירושלים).
המנהל האזרחי הישראלי מעריך כי מספרם הוא בין 2.5 ל-2.7 מיליון, בעוד חוקרים מסוימים טוענים למספרים נמוכים יותר. הפער נובע משיטות ספירה שונות ומשאלות לגבי הכללת תושבי חו"ל, ספירה כפולה ורישום מדויק של מקרי מוות והגירה.
רוב הפלסטינים מתגוררים בערים הגדולות ובכפרים, וכ-800 אלף מהם חיים במחנות פליטים שהוקמו אחרי 1948. מבחינה דתית, הרוב המוחלט הם מוסלמים, עם מיעוט נוצרי משמעותי בערים כמו בית לחם ורמאללה, וקהילה שומרונית קטנה בהר גריזים.
האוכלוסייה היהודית-ישראלית
על פי נתוני מועצת יש"ע, בתחילת 2025 מנתה האוכלוסייה היהודית בהתנחלויות כ-530 אלף איש (לא כולל מזרח ירושלים). קצב הגידול השנתי עומד על כ-2.3%, מעל לממוצע הארצי בישראל. הביקוש למגורים ברחבי יהודה ושומרון נמצא בעלייה מתמדת – מגמה שהביאה גם להקמתן של פלטפורמות כמו הבית ביו"ש, שמחברות בין קונים, מוכרים ומשכירים בתוך הקהילה המקומית.
ההתיישבות היהודית מתחלקת לכמה סוגים: ערים גדולות כמו מודיעין עילית, ביתר עילית, מעלה אדומים ואריאל, יישובים קהילתיים שמאופיינים במודלים חדשניים, יישובים חקלאיים ויישובים מעורבים. קיים גם מספר קטן של מאחזים בלתי מורשים.
מבחינה דמוגרפית, האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון צעירה יחסית, עם אחוז גבוה של ילדים ונוער. ישנה חלוקה גם בהיבט הדתי – מהתנחלויות חרדיות (כמו מודיעין עילית וביתר עילית), דרך יישובים דתיים-לאומיים, ועד ליישובים מעורבים וחילוניים יותר.
נתונים דמוגרפיים עדכניים
כיום, היחס הדמוגרפי בין האוכלוסייה הפלסטינית לישראלית ביהודה ושומרון (ללא מזרח ירושלים) עומד על כ-5 לעומת 1 בערך. לפי מרבית ההערכות, האוכלוסייה הפלסטינית גדלה בקצב של כ-2% בשנה, בעוד האוכלוסייה היהודית גדלה בקצב של כ-2.3% בשנה, הכוללת גם משפחות שעשו עליה לישראל ובחרו להתיישב באזור.
ישנם הבדלים משמעותיים במבנה הגילאים – האוכלוסייה הפלסטינית צעירה מאוד, עם כ-40% מתחת לגיל 15. האוכלוסייה היהודית בהתנחלויות צעירה יחסית לאוכלוסייה בישראל, אך פחות מהפלסטינית.
אתרים ארכיאולוגיים ומקומות קדושים
קברי אבות ונביאים
מקומות קדושים בשומרון
באזור השומרון ישנם מספר אתרים בעלי חשיבות דתית והיסטורית: קבר יוסף בשכם, שקדוש ליהודים, מוסלמים ונוצרים; קבר נון (אבי יהושע) וגבעת פנחס, שבה לפי המסורת קבורים אלעזר, איתמר ופנחס בני אהרן הכהן.
הר גריזים, שעליו חיה הקהילה השומרונית, הוא אתר קדוש במיוחד עבור העדה השומרונית, שרואה בו את "המקום אשר יבחר ה'" במקום הר המוריה בירושלים.
מקומות קדושים ביהודה
באזור יהודה נמצאים כמה מהאתרים המקודשים ביותר ליהדות: מערת המכפלה בחברון, המזוהה כמקום קבורתם של אברהם, יצחק ויעקב ונשותיהם (למעט רחל). זהו אתר מקודש ליהודים ומוסלמים כאחד.
קבר רחל, הנמצא בכניסה לבית לחם, מקודש אף הוא לשלוש הדתות. בנוסף, כנסיית המולד בבית לחם היא אחת הכנסיות החשובות ביותר בנצרות, ומזוהה כמקום הולדתו של ישו.
אתרים ארכיאולוגיים מרכזיים
אתרים ביהודה
אחד האתרים החשובים הוא הרודיון, מבצר ומתחם ארמון שבנה המלך הורדוס, ושם גם נקבר. האתר שוכן בגבעה מלאכותית דמוית חרוט, ובמקום התגלו שרידים מרשימים מימי הבית השני ומתקופת מרד בר-כוכבא.
אתר חשוב נוסף הוא סוסיא העתיקה, שבה נחשף יישוב יהודי ובית כנסת מפואר מהתקופה הרומית והביזנטית, עם רצפת פסיפס ועיטורים מרשימים.
אתרים בשומרון
תל שילה הוא אתר מרכזי בשומרון, ובו שרידי העיר המקראית שילה ששימשה כמרכז הרוחני של עם ישראל משך מאות שנים. באתר נמצאו שרידים מהתקופה הכנענית, הישראלית, הרומית והביזנטית.
שומרון העתיקה (סבסטיה) היא אתר ארכיאולוגי מרשים שהיה בירת ממלכת ישראל. באתר נמצאו שרידים הכוללים ארמון, מקדש רומי, תיאטרון, רחוב עמודים ושרידי חומות.
מזבח הר עיבל הוא אתר ארכיאולוגי בצפון-מזרח הר עיבל, שארכיאולוגים מסוימים מזהים כמזבח שבנה יהושע בן נון כמתואר בספר יהושע.
תיירות ונופש ביהודה ושומרון
יעדים תיירותיים מרכזיים
אזור יהודה ושומרון מציע מגוון רב של אטרקציות תיירותיות המשלבות היסטוריה, דת וטבע. בין היעדים הפופולריים ביותר נמצא קומראן. האתר הארכיאולוגי מספר את סיפור העדה הקדומה ששרדה במדבר יהודה והותירה אחריה אוצר עצום של כתבי יד עתיקים.
ירושלים העתיקה ומזרח ירושלים הם בפני עצמם מוקד תיירות עולמי, עם הכותל המערבי, הר הבית, כנסיית הקבר וכנסיית המולד. לאורך השנה מגיעים לאזור מיליוני תיירים מרחבי העולם – יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד.
תיירות טבע
המדבר המזרחי של יהודה מציע חוויות ייחודיות של תיירות אקולוגית. שמורות הטבע במדבר יהודה, כמו עין גדי ועין פשחה, מספקות הפסקה מהאקלים הקיצוני ומציעות נופים מדבריים עוצרי נשימה.
הרי ירושלים מציעים שילוב מרהיב בין טבע ירוק, מסלולי הליכה מוצלים ומורשת תרבותית. אזורים כמו יער ירושלים, נחל חלילים ונחל שורק מזמינים לטיולים רגליים בלב חורש ים-תיכוני עשיר, עם תצפיות פנורמיות לעבר שפלת החוף ומרכז הארץ.
מסלולי טיול והליכה
האזור מציע מסלולי טיול רבים המתאימים לכל הגילאים ורמות הכושר. שביל ישראל עובר דרך חלקים ביהודה ושומרון ומציע נופים מרהיבים של רכס ההר המרכזי. קיימים מסלולים קצרים יותר בסביבת היישובים השונים, המשלבים הליכה עם ביקור באתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים.
האתגר הגדול ביותר הוא חציית מדבר יהודה, שמתחיל מהרי יהודה ויורד עד לנהר הירדן. מסלול זה מציע חוויה ייחודית של מעבר בין אקלימים וסוגי צמחיה שונים במרחק קצר יחסית.
תיירות דתית וצליינות
מיליוני מאמינים מגיעים מדי שנה לבקר במקומות הקדושים באזור. עבור יהודים, קבר רחל ומערת המכפלה הם מוקדי עלייה לרגל מרכזיים. עבור נוצרים, בית לחם ובמיוחד כנסיית המולד מהווים יעד חשוב במיוחד בתקופת חג המולד.
תיירים רבים מגיעים במסגרת מסלולי צליינות מאורגנים שכוללים ביקורים במספר אתרים קדושים, לצד הרצאות היסטוריות ודתיות. חברות תיירות מקצועיות מציעות חבילות המותאמות לקבוצות דתיות שונות.
סיכום
אזור יהודה ושומרון הוא מרחב רווי היסטוריה, שבו משתלבים נופים מרהיבים עם אתרים קדושים ויישובים מודרניים. השמות השונים שניתנו לו לאורך השנים משקפים את המורכבויות הפוליטיות, התרבותיות והדתיות של המקום. האזור נושא משמעות עמוקה עבור קבוצות רבות, והמציאות בו נטווית בין עבר תנ"כי, מורשת עות'מאנית, מציאות מדינית נוכחית וחזונות עתידיים. הכרה בעומק הרב-שכבתי של יהודה ושומרון מאפשרת מבט מעמיק יותר על אחד האזורים המשפיעים ביותר על דמותה של ארץ ישראל.
