נפוליאון עלה לשלטון בהפיכה לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא. לאחר שביסס את מערכות השלטון הפנימיות בצרפת וייצב את המדינה לאחר התקופה הסוערת של המהפכה הצרפתית. הוא יצא למסע כיבושים בכל אירופה וכונן את "הקיסרות הראשונה" בראשותו. מעצמות אירופה הוותיקות התנגדו לו וגרמו להפלת משטרו ולהגלייתו לאי אלבה. הוא הצליח לברוח מהאי, לשלוט בחזרה בצרפת מאה ימים עד שהובס בקרב ווטרלו ונשלח לגלות באי סנט הלנה שם מת.
נפוליאון הוא גם המייסד של שושלת בונפרטה. אחיו כיהנו כמלכים בארצות שכבש באירופה, בנו, נפוליאון השני הוכרז על ידו כמלך רומא, ואחיינו, שידוע גם כנפוליאון השלישי, כיהן כשליט צרפת (נשיא ואחר כך קיסר) בין 1848 ל-1870.
נפוליאון מכונה "מונרך נאור" משום ששלטונו התאפיין בסובלנות ובפיתוח המערכות האזרחיות. אחת מתרומותיו הלא צבאיות החשובות של נפוליאון היא "קוד נפוליאון" (1804). קוד זה היה רפורמה בחוק הצרפתי שבוססה על ההכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים ובעלי זכות לרכוש. הכרזה זו כללה גם את היהודים.
