5.9.2008
איתן הבר, במאמרו, ב"ידיעות
אחרונות" מה-14.7.2008: "מי יתנני בוזגלו – המשטרה יצאה מדעתה", מתחיל
ומסתיים במילים: "מי יתנני בוזגלו". הבר אינו מתבדח. לפחות על פניו נראה
שהוא מבטא את כמיהתו במלוא הרצינות. סיפרתי לראובן אברג'ל, על
רצונו של הבר להתחלף עם בוזגלו. אברג'ל דימה את הבר לאדם בריא שמבקש להיות
חולה איידס.
המשתמע הוא שהבר רוצה לעבור
ממעמד של אדם מועדף בתוך קבוצה מועדפת, בשל מוצאו, למעמדם של בוזגלו
ומסעודה. בספרות הדומיננטית הישראלית, שכולה בידי אשכנזים ומשתפי פעולה
עימם, בוזגלו מסמל את התחתית האתנית-מעמדית, את המזרחים. המזרחים משמשים
במדינת ישראל אובייקט קבוע לשנאה, השפלה וביזוי. מגוחך להניח שאחד כמוהו
מעוניין שמדינת ישראל תקבע שהוא פרימיטיבי, מפגר בשכלו וחסר יציבות רוחנית,
כלומר: חולה נפש ואינו צפוי בהתנהגותו, לכן לעולם אין לתת בו אימון. מוזר
שהוא רוצה שהמדינה ומוסדותיה יתייחסו אליו ואל צאצאיו אחריו כאל טעוני
טיפוח, כלומר: מפגרים בשכלם. ולא רק זאת, המוזר הוא שהוא רוצה להצטרף
לקבוצה שמדינת ישראל עושה ככל שעולה בידה, בכדי שהציבור יאמין באמונה שלמה
באמיתות הגידופים הללו, כעובדות מוגמרות שמאפיינות את המזרחים. המדינה
מבצעת שטיפת מוח עקבית וחינוך מתמיד בכל הדרגים של הפירמידות הממסדיות,
ובאמצעות מיטב המוחות מבין האשכנזים, להעמקת אמונה שטנית זו.
מדינת ישראל הצליחה להנחיל
את הגזענות, כחלק מן המבנה הביולוגי במגזר האשכנזי של האוכלוסייה. הצלחתה
נובעת מההטבות, בטווח הקצר והבינוני, שההפרדה הגזעית מעניקה לאשכנזים.
הפרדה גזעית-גזענית משמעותה הטבות כספיות, חברתיות וסביבתיות לאשכנזים, הן
כיחידים והן כקבוצות, על-חשבון המזרחים, במקביל לדיכוי וכתוצאה מהעושק,
ביחס המדינה כלפי המזרחים.
הבר בעצמו כינה את נציגי
השטח של מרכז הליכוד "אינדיאנים", בדומה לעומרי שרון, בנו הבכור והבכיר של
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, בשל מוצאם המזרחי. מגוחך להניח שהוא רוצה
להצטרף למזרחים שבמדינת ישראל משמשים מטרה לגידופים קללות וניבול פה מצד
נאלחים, ראשי הממסד. בכדי לתת תוקף לנאצות ודברי הבלע, הם נאמרים ונכתבים
בתואנה שגזענים אלה מדברים בשם המדע והמחקר המדעי, בשם האומנות
והפובליציסטיקה, ואפילו בשם הנאורות.
קשה להאמין לאדם מועדף, בן
לגזע ה"עליון", לבקש להיות אחד מהמזרחים שעליהם נכפים תנאי קיום בלתי
אפשריים מצד מדינת ישראל. מוזר להעלות על הדעת שמישהו מהאשכנזים המועדפים
בשל מוצאם, מעוניין להצטרף למזרחים, להיקבר בתוך שכונות עוני, בתנאי מחסור,
דיור לא אנושי ושכר שאינו יכול לקיים את בעליו.
איתן הבר טועה. המשטרה לא
יצאה מדעתה. רוב השוטרים הם שכירים שרוצים לפרנס את משפחותיהם. לרבים מהם,
מזרחים בדרגות נמוכות, אין יד בפוליטיקה ובנפתוליה. הם בחרו לשרת במשטרה
מרצון או בכורח הנסיבות. הם מקיימים פקודות שמטילים עליהם מפקדיהם, יהיו
בזויות ככל שיהיו. לא המשטרה יצאה מדעתה כי אם הפיקוד הבכיר של המשטרה,
מפקדיה וחוקריה, הם אלה שיצאו מדעתם.
למען האמת, חשוב להבר לבדוק:
מי הוציא את מפקדי המשטרה וחוקריה מדעתם, כיצד ולמה?
מר הבר, אתה, כעיתונאי בכיר,
מייצג את התקשורת. שאל את עצמך ואת חבריך העיתונאים: מי הם אלה שמוציאים את
חוקרי המשטרה ובכיריה מדעתם?
התקשורת, הכתובה
והאלקטרונית, היא זו שמוציאה אותם מדעתם, ולא רק את בכירי המשטרה. התקשורת
מוציאה מדעתם גם את בכירי הפרקליטות, את היועץ המשפטי לממשלה ואת שופטי בתי
המשפט.
התקשורת היא זו שאינה מוכנה
ואינה מעוניינת לאפשר חקירה ובירור עניינים בשקט. התקשורת ומוסדות ציבוריים
אחרים יצרו מצב שבו חקירות, גילוי פשעים ושמירה על הסדר הציבורי, כעבודה
שגרתית של המשטרה, אינם מעניינים כל-כך את הציבור. בכירי האכיפה והמשפט,
בהכוונה ממלכתית, אינם מסתפקים במשכורות שמנות בלבד. המדינה על מוסדותיה,
ובכללם התקשורת, מסמנים לבכירים את הדרך לתהילה, לככב בטלוויזיה ובעיתונות.
למה רק ב"האח הגדול" ו"כוכב נולד". למה רק לנינט טייב מגיעה תהילה
תקשורתית. היא שרה יפה, אבל מאחוריה מלחינים וכותבים. לעומתה החוקרים,
כגון: חוקרי קבוצת מע"צ, המציאו עובדות. הם עסקו בבידוי ראיות ו"הוכיחו"
אותן באמצעות הממסד התקשורתי, המשטרתי והמשפטי. מי שלא עסק בבניית מגדל
הכזבים של כתב האישום, שיסה, היסית ועודד, אשם בעצימת עין. חוקרי המשטרה
יצרו יש מאין. הם שיקרו, זייפו והמציאו נתונים, שלא היו ולא נבראו, בדיוק
כפי שנוהגים לעשות חוקרים ופרופסורים בהוראה ובמחקר באוניברסיטאות, בכל מה
שנוגע למזרחים. בשל כך מדינת ישראל, כמדינת האפרטהייד, חייבת לצ'פר את
העוסקים במלאכת הרמייה וההונאה הממלכתית. בשל כך, היא מזכה אותם בתהילה
ובקידום, אחרת, האסטרטגיה הגזענית עשויה להיחלש כלשהו, ביום מן הימים. בכך
מדינת ישראל תחליש את הטעם להקמתה ולהמשך קיומה.
התקשורת במדינת ישראל משמשת
חבר מושבעים. היא קובעת עמדות ופוסקת את פסיקתה מראש, ללא רשות וללא סמכות.
התקשורת כופה את עמדתה על מערכת האכיפה והמשפט, בתואנה חסרת שחר שהיא דעת
הקהל והיא מייצגת את "המוסר הציבורי". בפועל היא מייצגת אך ורק את
האינטרסים של הבעלים, אילי הון גזעניים, בעלי המניות. התקשורת כופה את
עמדתה לא רק על המשטרה, כי אם גם על הפרקליטות ובתי המשפט.
התקשורת מסיתה ומשסה בפראות
ומחשמלת את האווירה הציבורית. היא מופיעה מאוחדת בעמדותיה המעוותות, כפי
שמעיד על-כך הבר בעצמו, לגבי משפט הנשיא קצב. התקשורת דורשת בתוקף, בתמיכת
מוסדות מוסתים ומסיתים, שבהם מועסקים במשכורות שמנות, לקבל את פסיקתה. היא
דורשת מחוקרי המשטרה ומשאר הערכאות להגיע למסקנות מוגדרות, תואמות את
פסיקתה. התקשורת רוצה דם. עיתונאים מסיתים שוחרי דם וסוחריו. כמיהה לימיהם
העליזים של הגלדיאטורים.
דמו של בוזגלו ודמה של
מסעודה נשפכים יום יום ושעה שעה, בכל שנייה ורגע, ברציפות, כל הזמן:
בעבודה, בחינוך, בבריאות, בדיור, בשכר ובשכונות עוני ובפינויים מבתיהם. ולא
פחות מכל אלה, בבתי המשפט. מחקרים הוכיחו ש"בני טובים" זוכים ביחס מקל
וסלחני מצד חוקרים ובתי משפט. כמו-כן: איזה רמה של ייצוג משפטי זוכים לו
בוזגלו ומסעודה, לעומת "בני טובים" אשכנזים? רבים אינם זוכים אפילו לייצוג
משפטי.
לשפוך את דמם של בוזגלו ושל
מסעודה אינו מרגש כבר. הוא חלק בלתי נפרד משגרת החיים. תופעה זו אינה
מעניינת את העיתונאים. הם צאן שמוליכים אותם לטבח, כהרגל שעבר לשולי
התודעה, בחזקת כלב שנשך אדם ולא אדם שנשך כלב. היום התקשורת מעוניינת לספק
דם מיוחד, דם יוקרתי ככל שניתן.
לעיתים דומה כאילו חלק
מהכותבים מעיינים בספרי: "המסכה", ובוררים לעצמם נושאים לכתיבה ולשיח.
נושאים שבמהותם ובהקשרם הכללי הם קונטרוברסיאליים, שאינם מקובלים על המדינה
ועל מוסדותיה הציבוריים. הם מוציאים אותם מהקשרם ומשנים פרטים חשובים
מתוכם, באופן שיהיו מקובלים על מעסיקיהם. על פניו כאילו הם ביקורתיים.
בפועל הם תומכים או לפחות אינם מפריעים למשטר המדינה בהתנהלותו היומיומית.
בדרך זו הם הופכים ל"ביקורתיים", שמשטר המדינה, כפלוטוקרטיה גזענית, כלומר:
משטר גזעני של בעלי הון, יכול לחיות עימם.
איתן הבר מספר שאחד משרי
המשטרה הסביר לו שסגני-ניצבים ואחרים במשטרה מקנאים בחבריהם מצה"ל, שם כמעט
לכל אחד יש את שעת התהילה שלו. שר משטרה אחר סיפר לו פעם ארוכות על "'תרבות
השקר', שהיא חלק בלתי נפרד מדברי ימי המשטרה."
הבר הפך בכך את השקר, לבעיה
נקודתית שמאפיינת רק את המשטרה. זה לא נכון. הבעיה אינה נקודתית. השקר הוא
חלק מהותי בכל המוסדות במדינת ישראל, ובכללם בתחומי הכלכלה, החברה והרוח.
מדינת ישראל כולה בנויה על שקרים וכזבים. הסיבה לכך, רצונה לקיים משטר
שמתנהל, בחיי היום יום ובתכנון לטווח הארוך, על בסיס גזעני, לכל דבר
ועניין, ובו בזמן להכחיש את קיומו כמשטר גזעני. זהו נושא מורכב, מקיף
ורב-תחומי. זהו פרדוקס שאינו ניתן לפיתרון על-ידי אמיתות עובדתיות. מדינת
ישראל מתחכמת ומחייבת ליישבו באמצעות שקרים, בהם שותפים האקדמיה, האומנות,
הפובליציסטיקה וכל המוסדות הקשורים בצורה כלשהי בממשל.
על משפט הנשיא משה קצב, הבר
מספר דברים, שחזרתי עליהם פעמים רבות. ניתחתי את המשפטים הגדולים, כגון:
אלו של קבוצת מע"צ, אלוף יצחק מרדכי, ח"כ לשעבר אהרון אבוחצירה ומשפטו של
הרב אריה דרעי. הגעתי למסקנות ברורות וביקשתי מהמנהיגים המזרחים, שטרם
נתפרו עבורם תיקים פליליים, כבר ב-2003, להיזהר. הבהרתי גם את התנאים
להפללה. מטבע הדברים המדינה קוברת ספר כזה
לעולם השכחה.
לפני שנודע על חקירת הנשיא
משה קצב, כתבתי על ההסתה שמתנהלת נגדו, ללא כל קשר עם מעשה שעשה או שלא
עשה. זעם רב והסתה פרועה נגדו התנהלו מלכתחילה, כאילו חטף או גנב מהם את
אחד מהסמלים של המדינה האשכנזית, את מוסד הנשיאות. המסיתים שכחו שהוא עלה
לכסא הנשיאות בדרכים חוקיות. מטבע הדברים שהתפרעות תקשורתית זו תוליך
לניסיונות התנכלות. הבר מדבר על משפט הנשיא, כאילו הוא מגלה את אמריקה,
למרות שבעיני הייתה זו תוצאה מתבקשת מההסתה שהתנהלה נגדו. בחירתו הושוותה
לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. ב"הבגידה", קבעתי, בלשון שאינה יכלה להשתמע
לשתי פנים, שנתפר תיק שכולו כזבים נגד נשיא המדינה.
בכל זאת, על רקע התבערה ההיסטרית והשיסוי, שיצרו חבריו העיתונאים של הבר
והממסד בכללותו, הוא נשמע כאילו גילה את אמריקה: אצטט:
"לא הייתי מעז להטיל את
גופתי על הגדר ולספוג את חיצי הרעל של חבריי לעיתונות, ומן הסתם גם במשטרה
ובפרקליטות, אלמלא בשיא סערת הקרב נגד הנשיא משה קצב טענתי שהעניין יסתיים
בעסקת-טיעון, ובתום לב אמיתי שאלתי: מה יהיה ומה יקרה, אם יתברר ש'לא
כצעקתה', שהעדויות נגד הנשיא אינן כה מבוססות? חברים למקצוע אמרו לי אז
שהשתגעתי, שאני שוחה נגד הזרם ואולי יבואו איתי חשבון. נו, אז איפה כתב
האישום נגד קצב? ואיך זה שכתב האישום הצפוי יהיה דומה מאוד, אפילו זהה
להסכם הטיעון?"
אכן הוכח שאין בסיס במציאות
לטענות נגד נשיא המדינה לשעבר משה קצב. טיוטת כתב האישום המקורי על כל
סעיפיו עמד על כרעי תרנגולת. עורבא פרח. אף-על-פי-כן, בניגוד לחששות של
הבר, עובדה היא, שבעקבות ההסתה והשיסוי, קרה פשע חמור: חבריו העיתונאים,
בתמיכת המדינה ומוסדותיה, זכו במשימתם הגזענית. הם שברו את נשיא המדינה
כסמל, לפחות מנקודת ראות המגזר האשכנזי, והורידו נשיא מכסא הנשיאות, אך ורק
בשל מוצאו המזרחי.
לא נביא אני ולא בן נביא.
למסקנות מוחלטות, ולא מהוססות כמו אלו של הבר, הגעתי מתוך ניתוח משפטים
שונים וחקירת הרקע של החשיבה והנורמות המשפטיות והציבוריות של מדינת ישראל.
טענתי ואמשיך לטעון שמדובר בתפירת תיק, כמו שאירע במקרים אחרים שהסעירו את
המדינה. המטרה היא להעמיק את השנאה והביזוי.
באשר למשפט אולמרט, עסקתי בו
בהרחבה, ואף ציטטתי את הכתוב ב"המסכה" באשר לגלישת העיוותים אל מעבר
למזרחים.
מדינת ישראל לוקה במחלה
ממארת. מחלה זו היא המשטר הגזעני של המדינה, משטר גזעני של בעלי הון.
הבראת החברה הישראלית מחייבת
שינויים רדיקאליים בכל תחומי הממסד.
רפורמות רצויות, אך אינן
יכולות לשנות באופן מהותי את אופייה של המדינה.
רק על חורבות משטר המדינה
תיתכן צעידה על דרך של חברה בריאה ומינהל תקין.
רק על חורבות המשטר הגזעני
של מדינת ישראל תיתכן צעידה על דרך הצדק וההומניזם.
רק בידינו אנו, המזרחים,
קורבנות העיוותים של שלטון בעלי הון גזעניים, הפיתרון לחיים טובים והוגנים
יותר.
רק בידינו להחריב את המשטר
הקיים ועל חורבותיו להקים משטר אחר הומאני, שמתחשב בזכויות האדם הבסיסיות
ובחירויותיו.
התנאי לביצוע מהפך חיובי
במדינת ישראל הוא הכרה, הכרה ועוד פעם הכרה, בינינו המזרחים.
הטור
של ד"ר אהרון יצחקי
