פרק א' - סימני שאלה בליל ה- 4 בנובמבר 1995 נשמע קול ירי בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב. זמן מה לאחר מכן הודיעו אמצעי התקשורת האלקטרוניים כי ראש ממשלתנו, יצחק רבין, הגיע לבית החולים 'איכילוב' כשהוא פצוע קשה, וכעבור זמן קצר יצא מבית החולים ראש לשכתו של ראש הממשלה, איתן הבר, ובפיו הודעה על מותו. היורה, אשר נתפס במקום הירי, לא הביע שום רגש - לא שמחה ולא עצב, ונראה כבעל קור רוח עילאי. כבר בשעות הראשונות שלאחר הרצח ניתן היה להבחין במרכיבים של חוסר היגיון ושל אי עקביות בפעולתם של גורמים שונים - גורמים שהואשמו ברצח, גורמים שהואשמו באי מניעת הרצח, גורמים שעסקו בבדיקת נסיבות הרצח, וגורמים שהתבטאו בנושא הרצח. בימים ובשבועות שלאחר הרצח הלכו והתרבו סימני השאלה: n עוד בטרם חלף ההלם מההתנקשות, אפילו עוד בטרם נשמעה הודעתו של איתן הבר, כבר החלה מערכה תעמולתית-תקשורתית אשר תלתה בחוגי הימין את האשם בהסתה לרצח וברצח עצמו. גם הקשבה ערנית לדברי תעמולה אלה לא סייעה להבין כיצד בדיוק גרמה 'הסתה' זו לרצח, ואם בכלל ראויה הביקורת החריפה, הקטלנית, הארסית לעיתים, אשר הייתה מלווה בקללות, השמצות וגידופים, להגדרתה כ'הסתה' על פי החוק. חוגי הימין, באותם הימים, היו נבוכים, מגמגמים, ולא ניסו לערער על הטענה הזאת. n מתנקשים פוליטיים פועלים, על פי רוב, במצב של סערת רגשות או כניסיון לשנות התפתחויות פוליטיות עתידיות. במקרה של תלמיד הכולל והסטודנט למשפטים יגאל עמיר, ברור כי האיש לא היה נתון בסערת רגשות. התנהגותו התבלטה דווקא בקור רוח ואי הבעת רגשות. קשה גם להאמין כי עמיר מצא תועלת עתידית ברצח ראש ממשלה אשר מחליפו המיועד היה שמעון פרס, איש שמאל מובהק, ואשר מחליפו כחבר כנסת היה חבר אחר ברשימת 'העבודה'. בחור נבון וקר רוח כיגאל עמיר יכול היה לתאר לעצמו שהתנקשות ברבין תביא רק להגברת האהדה לשמאל, להפיכתו של "רודף ומוסר" לקדוש, ולזירוז הנסיגה. n מתנקשים באישים פוליטיים רמי דרג אינם נוהגים לחשוף את עצמם לפני ההתנקשות. לעומת זאת, יגאל עמיר חשף את עצמו כפעיל ימני קיצוני בעל כוונות לרצוח את ראש הממשלה זמן רב לפני הרצח, ובהתמדה מעוררת תמיהה. n לעומת דיווחיהם של כתבים זרים בתקשורת הישראלית, כי אנשי אבטחה מנעו את גישתם של עיתונאים וצלמים לראש הממשלה בצאתו מן העצרת בכיכר מלכי ישראל - מוזרה הייתה העובדה שהמתנקש ואדם נוסף, הדומה לו במראה, מורדי ישראל שמו, הורשו להיכנס לאזור היציאה של רבין. |
|
|
n התנהגות השב"כ מייד לאחר הרצח הייתה חריגה ביותר. בדרך כלל, בעת גילוי כישלון או מחדל שבו מעורב גוף מסוג זה, יש ניסיון מצד אנשיו להמעיט מחלקם במעשה, להטיל את האחריות על אחרים, "לסדר לעצמם כיסוי תחת". כך התנהגו אנשי צבא בפני ועדת אגרנט, כך התנהגו בנקאים ופוליטיקאים בפרשת ויסות המניות, כך התנהגו אנשי השב"כ בפרשת קו 300. ואילו כאן, מינה השב"כ במהירות מסחררת ועדת חקירה פנימית, והצביע על האשמים במחדל הרשמי, אולי כדי להסתיר מעשים חמורים יותר. מדיווחים על המתרחש בוועדת שמגר התברר כי בניגוד לטבע האנושי, אנשי השב"כ עשו מאמץ להוכיח שהמחדל כולו שלהם ורק בישיבות האחרונות הם ניסו להטיל חלק האשמה על המשטרה. |
|
|
n המידע על הימצאו של מחסן נשק בביתה של משפחת עמיר, העמיד בספק את טענת המשטרה והפרקליטות כי חגי עמיר, אחיו של יגאל, ודרור עדני - חברו, ידעו על ההתנקשות הצפויה. מתכנני התנקשויות אינם נוהגים לשמור בבתיהם מחסני נשק ותחמושת אלא לסלקם לפני ביצוע ההתנקשות. |
|
|
n התנהגות נהגו של רבין, מנחם דמתי, לאחר הירי בכיכר מלכי ישראל, הייתה בלתי הגיונית, והסבריו להתנהגותו זו בלתי הגיוניים בעליל. במקום לבחור בדרך הפנויה והקצרה לבית החולים 'איכילוב' הוא פנה לדרך עקיפה וארוכה יותר, שבה היו מחסומי משטרה, ובנוסף לכך עצר ליד שוטר, פנחס תרן שמו, וביקשו להנחותו בנסיעתו. על השאלה מדוע לא נסע ישירות לבית החולים, ענה הנהג הוותיק והמנוסה כי חשש ממחסומי המשטרה. מחסומי המשטרה הם למעשה לוחות פח קלים, אשר רכב משוריין כמו זה שנהג דמתי, בעל נפח מנוע גדול מ5000- סמ"ק, יכול בקלות לנסוע דרכם. האם הוא פחד לשרוט את המכונית או לקבל דו"ח תנועה? והרי אחד הטעמים העיקריים לסגירת רחובות סמוכים לעצרת פוליטית בפני תנועת כלי רכב, היא הותרת כביש גישה פנוי למקרה חירום. על השאלה מדוע התעכב אצל השוטר, השיב דמתי כי חשש ממחסומי משטרה ליד בית החולים ונזקק להנחיות על מיקומם. n בחקירתו של יגאל עמיר בדבר מספר הקליעים שהכניס למחסנית, הוא העיד כי הכניס תשעה קליעים. ברשות החוקרים, לעומת זאת, היו רק שמונה קליעים. בשל אי התאמה זו, נשאל עמיר פעם נוספת בדבר מספר הקליעים שבהם טען את המחסנית, והוא חזר וענה: תשעה. כיוון שכך, החליטו החוקרים כי עמיר טעה במספר הקליעים. אולם, מתוך כלל עדותו ניתן היה להתרשם שהוא דובר אמת ומודע היטב למעשיו. שאלת הקליע החסר נותרה אפוא מלווה בסימן שאלה. n בבית המשפט לא דווח דבר על טביעת האצבעות שהותיר עמיר על האקדח, על המחסנית או על הקליעים. נראה כי לא נערכו לחפצים אלה בדיקות של טביעת אצבעות, אולי משום שהם לא נשתמרו במצב שבו ניתן לבצע בהם בדיקות כאלה. נשאלת השאלה מדוע. |
|
|
n תיאור הכרונולוגיה של ההתנקשות ושל הגעת רבין לבית החולים היה בלתי עקבי, ויעיד על כך קטע שהתפרסם בעיתון 'אנשים'. |
|
