האמנה הפלשתינית במלואה

סעיף 1
פלסטין היא מולדת העם הערבי הפלסטיני והיא חלק אינטגרלי (בלתי-נפרד) מהמולדת הערבית הגדולה, העם הפלסטיני הוא חלק מן האומה הערבית.

סעיף 2
פלסטין בגבולותיה מתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגרלית (שאיננה נחלקת).

סעיף 3
העם הערבי הפלסטיני הוא בעל הזכות החוקית במולדתו ואחר שיסתיים שחרור מולדתו הוא יגדיר עצמו בהתאם לרצונו ואך ורק על-פי חפצו ובחירתו.

סעיף 4
האישיות הפלסטינית היא תכונה שרשית ומהותית שאינה פגה. היא עוברת מן האבות אל הבנים; הכיבוש הציוני ופיצול העם הערכי הפלסטיני, כתוצאה מן השואות שבאו עליו, אינם פוגמים באישיותו ובשייכותו הפלסטינית של העם ואינם שוללים אותו.

סעיף 5
הפלסטינים הם האזרחים הערבים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947, אחת היא אם הוצאו ממנה או נשארו בה. מי שנולד לאב ערבי פלסטיני אחרי תאריך זה בתוך פלסטין או מחוצה לה הוא פלסטיני.

סעיף 6
היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלסטינים.

סעיף 7
השייכות הפלסטינית והקשר לפלסטין, החומרי, הרוחני וההיסטורי, הם עובדות קבועות. חינוך הפרט הפלסטיני, חינוך ערבי מהפכני ונקיטת כל האמצעים ליצירת תודעה אצל הפלסטיני; וכן השכלתו כדי שיכיר את מולדתו הכרה עמוקה רוחנית וחומרית, והכשרתו למאבק המזוין ולהקרבת רכושו וחייו, למען החזרת מולדתו עד לשחרורה – הם חובה לאומית .

סעיף 8
השלב אשר העם הערבי והפלסטיני חי אותו הוא שלב המאבק הלאומי לשחרור פלסטין. משום כך הסתירות בין הכוחות הלאומיים הפלסטינים הן מסוג הסתירות המשניות, אשר יש צורך לבולמן למען הסתירה היסודית שבין הציונות והאימפריאליזם מצד אחד, והעם הערבי הפלסטיני מצד שני. על יסוד זה מהווים ההמונים הפלסטינים בארץ הכבושה או בגולה , ארגונים או פרטים, חזית אחת הפועלת להחזרת פלסטין ולשחרורה במאבק מזוין.

סעיף 9
המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרר את פלסטין, לפיכך הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה. העם הפלסטיני מאשר את החלטתו הנחושה, המוחלטת והקבוע להמשיך במאבק המזוין ולהתקדם לקראת המהפכה העממית והמזוינת לשחרור פלסטין מולדתו, להחזירה אליו ולקיים את זכותו לחיות בה חיים טבעיים ואת זכותו להגדרה עצמית ולריבונות עליה.

סעיף 10
הפעולה הפידאית היא הגרעין של מלחמת השחרור העממית הפלסטינית. הדבר יחייב את העלאתה, הרחבתה, הגנה עליה וגיוס כל היכולת הפלסטינית במסת-אדם ובמדע. יש לארגנם ולשתפם במהפיכה הפלסטינית המזוינת, ולממש את המיזוג בין הקבוצות השונות של העם הערבי הפלסטיני לבין ההמונים הערבים במסגרת המאבק הלאומי , כדי לערוב להתמדת המהפכה, להתרחבותה ולנצחונה.

סעיף 11
לפלסטינים יהיו שלוש סיסמאות: האיחוד הלאומי , הגיוס הלאומי והשחרור.

סעיף 12
העם הערבי הפלסטיני מאמין באיחוד הערבי, ויודע כי כדי למלא את תפקידו בהגשמת האיחוד הזה, עליו - בשלב זה של מאבקו הלאומי - לשמור על אישיותו הפלסטינית ועל מרכיביה, ולטפח את המודעות לקיומה, תוך התנגדות לכל התכניות העלולות להטמיעה או להחלישה.

סעיף 13
האיחוד הערבי ושחרור פלסטין הם שתי מטרות המשלימות זו את זו, וכל אחת מהן מכינה את הדרך למימוש חברתה. שכן, האיחוד הערבי מוביל לשחרור פלסטין, ושחרור פלסטין מוביל לאיחוד. הפעולות לקראת השגת שני היעדים האלה הולכות יד ביד.

סעיף 14
גודל האומה הערבית, ויתירה מזו - הקיום הערבי עצמו, תלוי בגורל הבעיה הפלסטינית. מקשר גומלין זה נובע המאמץ של האומה הערבית ועמלה לשחרור פלסטין. העם הפלסטיני יישא בתפקידו החלוצי להגשמת מטרה לאומית מקודשת זו.

סעיף 15
מבחינה ערבית שחרור פלסטין הוא חובה לאומית , וזאת כדי להדוף מהמולדת הערבית הגדולה את הפלישה הציונית והאימפריאליסטית, ולטהר את פלסטין מהקיום הציוני. האחריות השלמה לכך מוטלת על האומה הערבית, עמים וממשלות כאחד, ובראשם העם הערבי הפלסטיני.

סעיף 16
מבחינה רוחנית, שחרור פלסטין יעניק לארץ הקדושה אווירה של שלווה ונחת, שבצילה יישמרו כל המקומות הקדושים, ויובטחו חופש הפולחן והביקור לכל, בלי הבחנה או הפליה של גזע, לשון או דת. משום כך, מייחלים הפלסטינים לסיוע מצד כל הכוחות הרוחניים בעולם.

סעיף 17
מבחינה אנושית יחזיר שחרור פלסטין לאדם הפלסטיני את כבודו, תפארתו וחירותו. אי-לכך מצפה העם הערבי הפלסטיני לתמיכה של כל אלה בעולם, המאמינים בכבוד האדם ובחירתו.

סעיף 18
שחרור פלסטין, מבחינה בינלאומית, הוא פעולה הגנתית, המתחייבת מתוך כורח ההגנה העצמית. לפיכך מצפה העם הערבי הפלסטיני, החפץ לקיים יחסי ידידות עם כל העמים, לתמיכתן של המדינות שוחרות החירות, הצדק והשלום. תמיכה זו תעזור להחזיר את המצב החוקי לפלסטין, לכונן בה בטחון ושלום ולאפשר לקיים ריבונות לאומית וחירות לאומית .

סעיף 19
חלוקת פלסטין משנת 1947 והקמת ישראל בטעות מיסודן, אחת היא כמה התמידו להתקיים, משום שהן נוגדות את רצון העם הערבי הפלסטיני ואת זכותו הטבעית למולדתו, ומשום שהן סותרות את העקרונות הכלולים במגילת האומות המאוחדות ובראשם - זכות ההגדרה העצמית.

סעיף 20
הצהרת בלפור, נוסח המנדט ומה שנבע מהם ייחשבו בטלים. הטענות בדבר הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודים לפלסטין, אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, או עם מרכיבי המדינה במשמעותם האמיתית. היהדות כדת שמימית אינה לאומיות בעלת קיום עצמי, וכמו-כן אין היהודים עם אחד, בעל אישיות עצמית, אלא הם אזרחים במדינות שלהן הם שייכים.

סעיף 21
בבטאו את עצמותו במהפכה הפלסטינית המזוינת דוחה העם הערבי הפלסטיני את כל הפתרונות שהם תחליף לשחרור פלסטין בשלמותה, ודוחה את כל התכניות שמטרתן חיסול הבעיה הפלסטינית או בינאומה.

סעיף 22
הציונות היא תנועה מדינית הקשורה קשר אורגני באימפריאליזם העולמי, והיא עוינת לכל תנועות השחרור והקדמה בעולם. היא תנועה גזענית קנאית בהוויתה, תוקפנית התפשטותית-התיישבותית במטרותיה; פשיסטית-נאצית באמצעיה. ישראל היא מכשיר התנועה הציונית ובסיס אנושי וגיאוגרפי לאימפריאליזם העולמי. בלב המולדת הערבית משמשת לו ישראל נקודת התבססות וזינוק, כדי להלום בתקוות האומה הערבית לשחרור, לאיחוד ולקדמה.

סעיף 23
דרישות הבטחון, השלום וצרכי האמת והצדק תובעים מכל המדינות החפצות לשמור על יחסי ידידות בין העמים ועל קיום הנאמנות של האזרחים לארצות מולדתם, לחשוב את הציונות לתנועה בלתי-חוקית ולאסור את קיומה ופעילותה.

סעיף 24
העם הערבי הפלסטיני מאמין בעקרונות הצדק, החירות, הריבונות, ההגדרה העצמית, הכבוד האנושי, ובזכות העמים ליהנות מהם.

סעיף 25
לשם הגשמת מטרות האמנה ועקרונותיה, יישא "ארגון השחרור הפלסטיני" בתפקידו המלא בשחרור פלסטין.

סעיף 26
ארגון השחרור הפלסטיני, המגלם את כוחות המהפכה הפלסטינית, אחראי לתנועת העם הערבי הפלסטיני במאבקו להחזרת מולדתו ושחרורה, אחראי לשיבה אליה, ואחראי לקיים בה את זכות ההגדרה העצמית. אחריות זו חלה בכל התחומים: הצבאי, המדיני והכספי, וככל שתחייב בעיית פלסטין, האחריות תהיה בשתי רמות, הערבית והבינלאומית.

סעיף 27
ארגון השחרור הפלסטיני ישתף פעולה עם כל מדינות ערב בהתאם לאפשרויותיהן. הוא ידבק בחובת הנייטרליות לגבי מה שביניהן, לאור צרכי מערכת השחרור, ועל יסוד זה, לא יתערב בענייני הפנים של איזו מדינה ערבית שהיא.

סעיף 28
העם הערבי פלסטיני מדגיש את שורשיות מהפיכתו הלאומית ואת עצמאותה. הוא דוחה את כל צורות ההתערבות האפוטרופסיות או את הפיכתו לגרורה.

סעיף 29
העם הערבי הפלסטיני הוא בעל הזכות הראשון והמקורי בשחרור פלסטין ובהחזרת מולדתו והוא יקבע את עמדתו לגבי כל המדינות והכוחות על יסוד עמדותיהם לגבי בעיית פלסטין ועל-פי מידת תמיכתם בו ובמהפכתו למען מימוש מטרותיו.

סעיף 30
הלוחמים ונושאי הנשק במערכת השחרור הס גרעין הצבא הערבי, שיהיה זרוע המגן על הישגי העם הערבי הפלסטיני.

סעיף 31
לארגון השחרור הפלסטיני יהיה דגל, שבועה והמנון, שייקבעו בהתאם לתקנון מיוחד.

סעיף 32
לאמנה זו יסופח תקנון יסוד של ארגון השחרור הפלסטיני, שיקבע את צורת כינון הארגון ועדותיו, מוסדותיו וסמכויותיהם ואת החובות המוטלות עליהם בהתאם לאמנה זו.

סעיף 33
אמנה זו, לא תתוקן אלא ברוב של שני שלישים של כלל חברי המועצה הלאומית של ארגון-השחרור הפלסטיני בכנס מיוחד אשר יזומן למטרה זו

בחזרה לעמוד הראשי