מיתולוגיה יוונית

("מיתולוגיה קלאסית")

מיתוס המבול היווני

הודבק ע"י  Y. Welis

 באחת מן הפעמים, כאשר זאוס התהלך על הארץ במסווה של נווד אביון, הוא גילה כי אנשי ארקאדיה מתנהגים בדרך כה אכזרית ומרושעת, עד שהחליט להוריד מבול על כל בני האדם. באותו הזמן דיוקאליון מלך פאתיה ביקר את אביו פרומיתאוס בקווקז; הוא ניסה לגרש את ציפור הטרף שניקרה בו, אבל זו שבה וחזרה בכל פעם. פרומתיאוס, שידע לחזות את העתיד, הזהיר את דיוקאליון מפני המבול הצפוי. דיוקאליון החליט אז לבנות לו תיבה, והעביר אליה עדרים של חיות ממשק ביתו ואת שאר רכושו, ואז עלה בעצמו ועימו רעייתו פירה.

רוח גדולה באה אז מדרום, והגשם ירד במפלים. נהרות גאו וסחפו ערים ומקדשים, והטביעו את כל שחיו שם. התיבה נישאה אז מעל העצים והמים המשיכו לעלות. לבסוף רק פסגות הרים בודדות ביצבצו מעל פני המים, והנה פסק הגשם.

התיבה נסחפה לה תשעה ימים, עד שנעצרה על פסגת הר אותריס שבתסאליה, לא הרחק מפתיה. אז ירדו דיוקאליון ופירה, והעלו קורבן אייל לזאוס. כשהחלו המים לסגת, הם גם גילו מקדש מכוסה אצות ופסולת, ושם התפללו למען בני האדם.
זאוס שמע את תפילתם ושלח אלהם את הרמס שהודיעם: "הסירו דאגה מלבכם. כסו את ראשיכם והשליכו את עצמות אמכם מאחוריכם."

מאחר ולדיוקאליון ולפירה היו אמהות שונות, ושתיהן קבורות עתה במקומות מוצפים, הם ניחשו שהכוונה היתה לאמא-אדמה. הם כיסו ראשיהם והשליכו אבנים לאחור, ואלה, משפגעו בארץ, הפכו לגברים ונשים.

מספר בני אדם אחרים ניצלו גם הם; פארנאסוס, בנו של האל פוסיידון, נעור לקול יללות זאבים, ובא בעקבותיהם לפסגת ההר שקרוי על שמו. גם מגארוס, בנו של זאוס, נעור לקול צווחות העגורים, ובא בעקבותיהם לפסגת הר גראניה. כך הצליחו להציל את עצמם ואת משפחותיהם.

 

 חזרה למיתולוגיה יוונית