גורמים:

אנו מניחים שקיימות שתי סיבות עיקריות התורמות למימדיה הנוראים של הבעיה:
1. הקפיטליזם החזירי - מבנה החברה הישראלי המושתתת על תחרותיות קיומית אכזרית בלתי פוסקת.
2. רכישת הרגלי נהיגה שגויים.

דרכי התמודדות:

1. הפיכת החברה הישראלית לאנושית יותר ותחרותית פחות.
מדובר בשינוי תרבותי לטווח הארוך.

2. הקניית הרגלי נהיגה נכונים לציבור הרחב.
נתמקד כרגע בסעיף הזה.

כדי למנוע תאונה חייבים כמובן לאתר אותה לפני התרחשותה.
הדרך לעשות זאת היא על ידי הקניית הרגלי נהיגה נכונים בשיגרה.
נהיגה מתאפיינת בכך שלרוב היא קלה ופשוטה, ולכן מאוד מטעה.
כמעט כל נהיגה מסתיימת ללא תאונה ולכן יש תחושה מטעה שמדובר במיומנות פשוטה.
הבעיה היא כמובן באותם מקרים נדירים, שדי באחד מהם שלא זוהה בזמן כדי לגרום לטרגדיה.

הדרך היחידה למנוע תאונות היא לנהוג בשיגרה באופן שמזהה את המצבים המסוכנים ונמנע מהם.
את אופן "הנהיגה המונעת" הזו נכנה בשם: "הרגלי נהיגה" נכונים.
מי שנוהג כך עשוי להמנע מתאונות רבות בלי לדעת בכלל מאילו סכנות הוא ניצל, וטוב שכך.

כדי להקנות הרגלי נהיגה נכונים לציבור הרחב ניתן לפעול בשני מישורים: הפרטני וההמוני:
הפרטני: כל נהג שמעוניין ללמוד מנסיונם של אחרים לא רק זכאי, אלא חובה עלינו לספק לו את מלוא המידע.
לצערנו יש לנו נסיון רב, הנסיון הזה צריך לעמוד לרשות הציבור. הדרך הטובה ביותר היא אתר אינטרנט.
האתר יהיה פתוח לציבור הרחב וכל מי שירצה ללמוד מן הנסיון שנצבר, יוכל לעשות זאת.
האתר ימליץ על הרגלי נהיגה יעילים על פי המלצת נהגים מנוסים ומומחים.
תאונות נפוצות ינותחו על פי השאלה: מהו הרגל הנהיגה שמומלץ לנהג לאמץ בשיגרה על מנת להמנע מהן.

מה פירוש "הרגלי נהיגה"? הנה מספר דוגמאות: מבט גם מעבר לכתף לפני מעבר נתיב (על מנת להתגבר על השטח המת), מבט לצדדים לפני צומת שנכנסים אליו לבד (ראשונים), שמירת מרחק (פתרון קסמים כמעט - מספק אויר לנשימה במצבים מסוכנים), האטה כשחולפים ליד משאית או אוטובוס חונים ואין מספיק מידע כדי לנסוע מהר, לנהוג במהירות תואמת ולא הרבה יותר מהירה מהרכבים שסביבך, וכך הלאה וכך הלאה.

נהג עם הרגלי נהיגה טובים ועם קריאת כביש טובה, יזהה את המצבים המועדים מבעוד מועד, יאיט בזמן, ולרוב אפילו לא ידע אם נמנעה תאונה או לא. מהם הרגלי הנהיגה הנכונים המומלצים - על כך כמובן יחליטו המומחים. הדוגמאות המובאות כאן נועדו אך ורק כדי לסבר את האוזן ולא ניתן לספק אחריות לכך שכולן מומלצות.

לסיכום הנושא הפרטני: נהג שירצה - חובה עלינו לספק לו את כל המידע כדי לעזור לו לטפח הרגלי נהיגה יעילים. נהג כזה יוכל להשתמש גם בלמידה אקטיבית בעזרת הטכניקה הבאה: כל מצב של כמעט תאונה צריך להיות בלתי מקובל. הנהג ינתח אותו, ינסה להבין מדוע זה קרה, וינסה לחשוב מהו הרגל הנהיגה שעליו לטפח כדי להמנע ממנו להבא. כך הוא ימשיך עד שרמת ה"כמעט תאונות" שלו תרד לאפס, ועד בכלל.

ניתן להתרשם בטעות שנהג בעל הרגלי נהיגה יעילים הוא לכאורה נהג הנוהג בלחץ ובחרדה מתמדת. אז זהו - שלא. צריך להבין: הרגלי נהיגה קיימים בכל מקרה. לאחר תקופה ראשונית מסויימת כל הנהגים מטפחים לעצמם הרגלים ונוהגים על פיהם. נהג שהרגלי הנהיגה שלו טובים אינו פחדן יותר מנהג אחר, הוא רק טיפח לו את האינסטיקנטים המתאימים כדי לזהות או להמנע ממצבים מסוכנים מבעוד מועד. מרגע שהוא הצליח להפנים את ההרגלים המתאימים כל שעליו לעשות זה לנהוג רגיל. הוא איננו צריך לנהוג בלחץ, נהפוך הוא ההרגלים כבר עושים בשבילו את העבודה.

המישור ההמוני:

לצערנו לא כל הנהגים ירצו להתאמץ מיוזמתם כדי לאמץ לעצמם הרגלי נהיגה יעילים. לכן המדינה נדרשת לצאת למאמץ הסברתי לציבור הרחב, שמטרתו להעלות לתודעה הציבורית את חשיבותם של הרגלי הנהיגה. אפשר אולי לערוך תוכניות טלויזיה שינתחו תאונות שונות שארעו לאחרונה, כאשר תמיד תשאל אותה השאלה: מהו הרגל הנהיגה שנהג צריך לאמץ לעצמו בנהיגת שיגרה על מנת שיוכל להמנע מתאונה שכזו. עיסוק תקשורתי אינטנסיבי בנושא יחדיר את חשיבות הדברים לתודעה ויוכל לתרום להקניית הרגלי נהיגה טובים יותר לציבור הרחב.

תנאי בל יעבור ליישומו של כל צעד הוא כמובן גיבוי מוחלט על ידי מומחים מוסמכים בתחום.
יש לראות את הדברים בגדר הצעה בלבד, ובכלל יש לברך כל רעיון וכל נסיון למצוא מזור לנושא כאוב זה.


נקודה נוספת שאולי כדאי לשקול:

כל קנסות התחבורה יוקדשו לתחבורה. גוף ציבורי אינו אמור לנהל את תקציבו על פי תחשיב שבו הקנסות הם חלק מן ההכנסות. קנסות אינן הכנסות! כל סכום שיגבה מתחבורה יוחזר לתחבורה. אם זה לשיפור הכבישים, אם זה למאבק בתאונות. יתרון נוסף של הרעיון: פקחי הרשויות המקומיות ושוטרי תנועה יפעלו על פי שיקולים עניניים ולא ע"פ שיקולי מכסה.