מדינה איננה יכולה לשלוח מורה לביצוע מלאכתו בלא לספק לו את הכלים המתאימים!

מדינת ישראל היא כידוע מדינה מערבית מודרנית המבוססת בין היתר על ערכי זכויות הילד. הבעיה היא שמרוב התלהבות מזכויות הילד ההיפר אקטיבי שכחו שיש זכויות גם לשאר ילדי הכיתה. כך יוצא שבמקרים רבים המורה אינו מצליח להשליט משמעת, לכן אינו מצליח ללמד והכיתה יצאה בהפסדה. משרד החינוך צריך להחליט: אם הוא רוצה רק מורים שחזותם משרה אימה והם מצליחים להשכין משמעת מתוקף אישיותם, עליו לפטר את כל המורים שאינם נראים כמו סוהרים ואז ישארו במערכת החינוך רק שניים וחצי מורים. לחילופין עליו לספק אמצעי משמעת מרתיעים גם למורים שהם איכותיים, מצויינים, אבל אינם נראים מפחידים.

אנו נדרוש ממשרד החינוך להמציא לנו תשובות לשאלה הבאה: מה עושה מורה למשל כאשר ילד משחק בטלפון נייד, כאשר הוא בא אליו כדי להחרים אותו הילד מכניס את הנייד לתיק ולא חושש לענות בתוקפנות ובנימת איום. המורה כבר שלח פעם מכתב להורים, הוריד לילד ציון, רשם לו הערה, איים, צעק, שום דבר לא עוזר. הילדים צוחקים על המורה, הוא נראה להם חסר אונים והם יכולים לעשות פשוט כל מה שהם רוצים. לא ירחק היום שהם ירימו עליו כיסא, כפי שהם עושים ל"חבריהם". משרד החינוך מוזמן להקים ועדת מומחים שתמצא דרך לענישה מרתיעה. אולי הוצאת ילדים מפריעים לעבודות שרת, למשל. אולי אמצעי אחר, איננו יודעים זהו לא תפקידנו. אבל המדינה חייבת לספק למורים אמצעים לאכוף משמעת. המדינה מועלת בתפקידה כשהיא שולחת מורים לעבודתם מבלי לציידם בכלים המתאימים.

רעיונות נוספים שעלו בדיונים שונים: האחריות על המשמעת תהיה ישירות על המנהל ורכזי השכבות. מורה שנקלע למצוקת משמעת יזעיק מייד את רכזת השכבה, והיא תטפל אישית ב"שובב" התורן. מורים יקדישו את זמנם ומרצם ללימודים ולא למאבקים! רעיון אחר שנשמע בכלל לא רע: כל בית ספר יבנה מערכת של קווים אדומים, סנקציות וצ'ופרים בשיתוף הילדים ההורים והמחנכים.

מה יהיו הפתרונות הנבחרים? על כך יחליט משרד החינוך. אבל דבר אחד ברור: משרד החינוך יחוייב לפתור את בעיית המשמעת והאלימות בבתי הספר. כך זה לא יכול להמשך! רעיון שכדאי לבדוק אותו: כל פגיעה גם אם התבצעה על ידי קטין או על קטין תחוייב בפיצויים כבדים. גם לילדים יש זכויות, יש להם גם חובות.

אנו מאבחנים כבעיית יסוד בחברה הישראלית את בעיית חוסר הגבולות. המדינה תציב את הגבולות והילדים יתאימו את עצמם אליהם, לא ההיפך.

זה לא בדיחה, ואם הילדים מתקשים להבין זאת, נעזור להם. אלימות הנוער מתחילה בדברים הקטנים, צריך להציב את הגבולות הברורים כבר כשהם קטנים. אם לא נעניק לילדינו את הגבולות להם הם כה זקוקים, הם יבואו אלינו בטענות כעבור כמה שנים ויצדקו בכל מילה. הדוקר במועדון: לא ידעתי שאני כזה אכזר. מי שמעודד אותם לאלימות זה רק אנחנו שלא מציבים להם את הגבולות בזמן.