היום יום חמישי ה-6 בנובמבר כל המדינה זוכרת את ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר יצחק רבין!!!
יצחק רבין מת ב-4 בנובמבר ביום שבת על ידי מתנקש בשם יגאל עמיר. לאחת כמה יריות יצחק רבין נלקח
לבית החולים איכילוב ושם נפטר. יצחק רבין היה ראש הממשלה בשנת 1992-1995
והוא יתחיל בדרך הנכונה לשלום, והוא עשה 2 הסכמי אוסלו. שיצחק מת אני הייתי רק בת 5 אבל אני זוכרת אותו טוב מאוד בשל כך שהוא היה בן אדם כל כך טוב
. בכל שנה ביום שבת ה-4 לדצמבר נערכת עצרת לכבודו. השנה לפני העצרת היו כמה אנשים שירקו על האנדרטה שלו וקישקשו אליה. אני פשוט לא יכולה להבין עד כמה האדם יכול להיות רשע
ולחלל ככה את זכרו של בן אדם כל כך טוב ... אז יצחק למרות שאני יודעת שאתה בכלל לא שומע לנו אנחנו תמיד נזכור אותך!!!
יהיה זכרו ברוך...







קורות חיים
יצחק רבין נולד ביום 1 במרס 1922 בירושלים. הוריו, רוזה ונחמיה רבין, היו מחלוצי העלייה השלישית. האב, נחמיה רוביצוב, נולד בשנת 1886 בסמידוביץ' שבאוקראינה. הוא התייתם מאביו בהיותו ילד וסייע לאמו בפרנסת המשפחה. בהיותו בן שמונה עשרה נסע לארצות הברית ושם הצטרף לתנועת "פועלי ציון". שם גם שינה את שם משפחתו לרבין. בשנת 1917 הפליג לארץ ישראל עם מתנדבי הגדוד העברי, נחוש בדעתו להתיישב בארץ.

אמו של יצחק רבין, רוזה, נולדה למשפחת כהן בשנת 1890 במוהילב שברוסיה הלבנה. אביה היה רב והתנגד לציונות, אך רוזה ביקשה ללמוד לימודים כלליים ולמדה בנעוריה בגימנסיה הנוצרית לבנות בהומל. מגיל צעיר נמשכה אחר חוגים מהפכניים וגילתה מעורבות חברתית ופוליטית. בשנת 1919 עלתה לארץ ישראל בספינה "רוסלן", הנחשבת למבשרת העלייה השלישית. תחילה התיישבה בכינרת ולאחר מכן עקרה לירושלים. כאן הכירה את נחמיה רבין, ובשנת 1921 נישאו.

כשהיה יצחק רבין כבן שנה, עברה משפחתו לגור בחיפה ולאחר מכן בתל-אביב. רחל, אחותו, נולדה בשנת 1925. הוריו של יצחק רבין עסקו כל ימיהם בפעילות ציבורית התנדבותית, ובבית המשפחה שררה אווירה של מחויבות לענייני הכלל. אמו של יצחק רבין הייתה פעילה בארגון ה"הגנה" וחברה במועצת העיר תל-אביב מטעם מפא"י. היא נפטרה ממחלה כשיצחק רבין היה בן חמש עשרה. על האווירה בבית המשפחה כתב יצחק רבין:
"בבית שררה תחושה של בית עובד… הבית לא היה דתי, אלא בעל תפישה חילונית, אך רווי גאווה ביהדות… תמיד רווחה בבית תחושת השליחות… העבודה היא ערך בזכות עצמו." (פנקס שירות, א, עמ' 15)

ילדות ונעורים בילדותו למד יצחק שמונה שנים ב"בית החינוך לילדי עובדים" בתל-אביב. בית ספר זה נוסד בשנת 1924 על ידי הסתדרות העובדים בארץ ישראל, וביקש לטעת בנוער העירוני את אהבת האדמה ולגדל דור של חקלאים. הילדים חונכו לערכים של אחריות, שותפות, מעורבות ואכפתיות בנושאים חברתיים. הסופר אליעזר שמאלי היה מחנך כיתתו של יצחק רבין, ובשנת 1936 פירסם את ספרו הידוע "בני היורה", המתאר שנה בחיי כיתה זו. על בית החינוך כתב יצחק רבין: "הבית השני שלי היה, דומני, בית-החינוך. בעיקר השפיעה עלי דמותו של אותו מורה ומחנך, שלימד אותי מכיתה ד' ועד כיתה ז', הלוא הוא אליעזר שמאלי, שהצליח להטביע בי את התחושה לנוף הארץ, לטבע, לחיי חקלאות ולחיי חברה. וזאת עשה, כמחנך טוב, לא בדיבורים ובהרצאות אלא באמצעות טיולים, ביצירת חוויות בלתי אמצעיות, ובסיפורים… בדרך של המחשה, של מתן דוגמה והצבעה על דמויות חיות, על מעשים, וכך נטע בנו אהבה לטבע ולנוף הארץ… … היום אני סבור, כי באותן שנות ילדות, שלא היו הכי נוחות, אבל היו יפות מאוד, גיבשתי בתוכי את הרגשת האחריות לתפקיד, את אהבת הנוף והארץ, ואת תחושת החברות."
(בית אבי, עמ' 39, ומן ההקדמה ל"בני היורה")

לאחר סיום לימודיו בבית החינוך, ולאחר שנתיים בבית הספר המחוזי בקיבוץ גבעת השלושה, החל יצחק רבין ללמוד במחזור הרביעי של בית הספר החקלאי "כדורי", השוכן לרגלי התבור. ב"כדורי" התחנכו רבים מבני היישוב, שלימים היו למפקדי צה"ל ולראשי המדינה. ערכים של כבוד ושל אמון ואמת היו דגלו של המוסד. כך כתב יצחק רבין על ימיו ב"כדורי":

"היה זה אתגר להסתגל לאורח החיים של הפנימיה ב"כדורי". גרנו באולם גדול, 20 תלמידים… האווירה היתה טובה. הפרטיות – מקופחת. נורמות של כבוד עצמי היו מקובלות על הכל. העתקה בבחינות היתה מחוץ לנורמה. המורה היה יוצא מן הכיתה בשעת הבחינה. על אֵמון השבנו באֵמון. על יחס של כבוד – בכבוד... נדרשנו למאמץ מירבי, אך היתה לנו הרגשה של חרות מפני שניהול העניינים הפנימיים היה מופקד בידי ועד התלמידים. השתדלנו להפיק מעצמנו את הטוב ביותר." (פנקס שירות, א, עמ' 17)

בית הספר היה מוקף כפרים ערביים, ושיגרת הלימודים בו הייתה כרוכה באימונים ובשמירות. במרוצת שנות לימודיו ב"כדורי" הצטרף יצחק רבין לארגון ה"הגנה", ושם הכיר את מי שיהיה לימים למפקדו ולידידו שנים רבות - יגאל אלון.



"לבכות לך" / אביב גפן

אני הולך לבכות לך

תהיה חזק למעלה

געגועי

כמו דלתות שנפתחות בלילה

 

לנצח אחי

אזכור אותך תמיד

ונפגש בסוף אתה יודע

ויש לי חברים

אבל גם הם כבים

אל מול אורך המשגע

 

כשעצובים הולכים לים

לכן הים מלוח

וזה עצוב

שלהחזיר ציוד אפשר

לא געגוע

 

לנצח אחי

אזכור אותך תמיד

ונפגש בסוף אתה יודע

ויש לי חברים

אבל גם הם כבים

אל מול אורך המשגע

 

וכמו גלים

אנחנו מתנפצים

אל המזח

אל החיים