מצאתי כתוב בספר "חסדי אבות" מעשה באלמנה אחת, שהיתה רגילה ללוש כל
יום ארבעה ככרות לחם, שלש ככרות היתה מחלקת לצדקה, וככר אחת היתה
משאירה לעצמה. ופעם אחת קרה מקרה כשהביאה את הלחם מהתנור בא עני
אחד לפניה והיה בוכה ומתחנן שירחם עליו כי זה ארבע ימים שלא אכל מפני
שנטרפה אניתו והוא היה בסכנה, מיד נתנה לו מים לרחץ ידים והושיבה אותו
לאכל. בזמן שישב לאכל והנה בא השני כראשון בוכה והם הכירו זה את זה גם
לשני נתנה הככר השני, וכן באו ארבעה אנשים זה אחר זה, שכלם היו באותה
הספינה וכלם היו רעבים. אחרי שסעדו את לבם הלכו לדרכם, האלמנה שמחה
שמחה גדולה על שהקדוש ברוך הוא זכה אותה להשביע רעבים עניים מרודים

לקחה לחם אחר ורצתה לאפות אחרים והתנור היה על שפת הים ולשה את
הקמח הביאה את העסה לאפות, ופתאם בא רוח סערה והשליך את כל העסה
עם כד הקמח לתוך הים.
.הצטערה מאד כי לא היה בידה עוד קמח, ותתיפח בבכי "זו מצוה וזו שכרה?" ותלך לבית דין שהיה קרוב אצלה ותספר להם כדברים האלה, שהיום באו אלי
העניים ואני עשיתי מצוה כזו וכזו, ובעוד שהיא מספרת הנה באו עשרה יהודים
ויספרו לחכמים שהיו באניה כשלש מאות מטרים רחוק משפת הים. והאניה
לקתה בסלע ונפתח בא חור גדול. והמים נתפרצו להכנס בזרם. כמעט היה כפסע
בינם ובין המות ופתאם שמעו קול חזק שהרוח הביא איזה כד של קמח עם בצק
ונסתם החור על ידי כד זה. וראו את הנס הגדול שנעשה להם מן השמים
והפרישו מממונם לצדקה, ולכן הביאו לפני החכמים כיס מלאזהובים ממה
שהפרישו כדי לתת למי שירצו. והאלמנה עומדת ושומעת, שאלו בית הדין
לאלמנה אם יש לה סימן על הכד? נתנה להם שלשה סימנים, ותכף שלחו
החכמים שני תלמידי חכמים עם השמש למקום הספינה כדי לבדק את הסמנים
שלה. ולאלמנה לא נתנו לה ללכת עד שמצאו כי כנים דבריה אמרו הממון הזה
שיך לך שקימת מצות בשמחה. מזה נתעשרה כל ימיה ודורותיה. כך כתוב בספר
חסדי אבות בשם הרב בן איש חי שיראה האדם איך הקדוש ברוך הוא משלם על המצוות שקים בשמחה, ובפרט הצדקה שאדם אוכל מקצת הפרות בעולם הזה, והקרן קימת לעולם הבא