מעשה בצדקה

פרשת תרומה נסמכה לפרשת משפטים, לומר גדולה
צדקה שמבטלת כל מיני גזרות, שנגזרות על האדם לפי מדת
המשפט. וכל צדקה וחסד שישראל עושים בעולם הזה, נעשה
שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ידוע
מעשה שהובא בגמרא שבת דף קל"ו ע"מ: לר' עקיבא היתה
בת, ואמרו לו החוזים בכוכבים ביום שהיא נכנסת לחופה ישכנה
נחש והיא תמות, כך היתה הגזרה, היתה בדאגה גדולה היא
וכל קרוביה, בליל חפתה היה לה סכת נוי עשוי צורת פרח עם
אבן טובה, הניחה אותה על מראשותיה והלכה לישון. ויהי בבקר
ראתה והנה נחש מת מטל סביב מטתה, כי בלילה כשהניחה את
הסכה בחשך, לא ראתה, והסכה בלא יודעין נקרה את עין הנחש
שהיה כרוך סביב הכר שלה, והמיתה את הנחש כאשר ראה רבי
עקיבא כך, תמה ואמר: בתי, מה מצוה יש בידך שהצילה אותך
מזה הנחש? אמרה לו: אתמול בערב נכנס עני אחד לחצר ועמד
לשאל אכל להשיב נפשו, ושום אדם לא השגיח בו, באותה שעה
נתתי לו חלקי אשר הגישו לפני. אמר לה רבי עקיבא: זו המצוה
הגדולה שהצילה אותך ממות. תכף נכנס רבי עקיבא אל בית
המדרש ודרש: וצדקה תציל ממות ממיתה עצמה וממיתה משנה

רחמנא לצלן