" אינני רואה כלום"

:מספר הרב פינחס-שלמה בוימגרטן

הייתי לחתן באמצע תשעת הימים בשנת תשל"ב, ובאותה שנה לא נסעתי ל"מרכז שליחות" בשל
ההכנות לחתונה. באחד מתשעת הימים, בעודי יושב בבית-המדרש ב-770, ב'זאל' למעלה, קרה לי
המזכיר הרב בנימין קליין להיכנס למשרדו, שם פגשתי שלושה אחים מארגנטינה שהצעיר בהם
לקה במחלה ההיא בעורו. הסתבר שהשלושה הגיעו לארה"ב עם רופאו של הצעיר כדי לחפש תרופות
.חדשות, לאחר שהתרופות שניתנו לו בארגנטינה לא עזרו

האח הצעיר הגיע עם אשתו לרבי בעקבות עצתו של יהודי בשם עבוד טלגם מבואנוס- איירס שנמנה
עם ידידי חב"ד והיה בשעתו ממיסדי "שובה-ישראל". מר טלגם אמר לצעיר שאם יבקר בארה"ב
.ולא ייכנס לרבי כל נסיעתו לא תהא שווה

,כשנכנסתי למזכירות, הרב קליין ביקש ממני לומר להם שהרבי לא מקבל אנשים במשך תשעת הימים
.ואם יישארו עד אחרי ט"ו באב, יוכלו ליכנס

לאחר שהודעתי להם מה שהודעתי, יצאתי מחדר המזכירות יחד איתם והתחלנו לדבר. השלושה
נראו כאנשים בעלי אמצעים ואף הודיעו לי ששכרו קומה שלמה במלון בשדרה החמישית במנהטן
לכל ימי שהייתם. אמרתי להם שלקראת היחידות מהראוי שיתכוננו בעשיית מצוות, כמו למשל
- להתחיל להניח תפילין, והם אמנם הלכו מיד ורכשו שלושה זוגות תפילין, ומאז באתי אליהם יום
.יום כדי לעזור להםכ בהנחת התפילין

לאחר ט"ו באב כתבתי עבורם את הפתקים והם נכנסו ליחידות אצל הרבי בלעדי הרופא. החדר היחידות
היו כיסאות מוכנים והרבי הורה להם לשבת, ואילו אני עמדתי בצד שמאל של הרבי. לאחר שהרבי קרא
את הפתקים, אמר כלהלן: "די ערשטע זאך איז אז דאס ווענדט זיך אין דער עקרת בית, און אלץ וואס ער
גייט עסן זאל זיין שטרענג כשר. דאס ווענדט זיך אין דער פרוי" (לכל לראש, הדבר תלוי בעקרת הבית, וכל
.(מה שהוא עתיד לאכול שיהיה כשר לחלוטין. זה תלוי באישה

ובפנותו לעברה הרבי חייך והמשיך: "און דאס איז נישט קיין שווערע זאך, און די אלע וואס ווילן - זיין
גוטע פריינט, זיינע קרובים, זאלן אויך אזוי טען, און טאן וואס מער מצוות וואס דאס וועט צוהיילן און
צוהעלפן צו די רפואה שלימה" (וזה לא דבר קשה, וכל אלה שרוצים, הידידים שלו והקרובים שלו, יעשו
.(גם הם כך, ולעשות מה שיותר מצוות, וזה ימהר ויסייע לרפואתו השלימה

בעודי מתרגם להם את דברי הרבי לספרדית, הרבי אמר לי: "נישט דאס האב איך געזאגט" (לא את זאת
.אמרתי). ואז חזרתי על התרגום עוד פעם בשינוי והרבי נענע בראשו הק' להסכמה

לאחר-מכן הרבי ביקש ממני: "זאג אים צי ער קען מיר וויזן וואו ער האט דאס" [(אמור לו, האם הוא יכול
להראות לי היכן יש לו את זה (הכוונה למחלה)]. האח הצעיר הרים את חולצתו והראה לרבי את מקום
, המחלה. הרבי קם, נשען על שולחנו הק', חבש משקפיים והסתכל במבט מעמיק ואז פנה אלי ואמר "פיניע
זאג אים אז איך זע גארנישט" (אמרתי לו שאינני רואה דבר). אחר כך הרבי בירך אותם, וכן בירך את בתם
שנשארה בארגנטינה. ועל - אף שהיחידות נסתיימה כביכול, הרבי חזר וחבש את משקפיו ואמר לי: "בעט
:איהם צי ער קען מיר וויזן וואו דאס איז" (בקש ממנו, אם הוא יכול להראות לי היכן זה), ואמר לי עוד פעם
.(פיניע, זאג אים אז איך זע גארנישט" (אמור לו שאינני רואה דבר"

כשהאחים הבינו שהיחידות נסתיימה יצאו מהחדר, אך אני לא יכולתי לצאת מחמת הבהלה שאחזה בי לאור
מה שראיתי והמזכיר הרב לייבל גרונר נאלץ לסייע לי לצאת. כשחזרתי לעצמי שאל אותי הרב גרונר מה קרה
.וסיפרתי לו

כעבור זמן מה נסעו השלושה ורופאם בחזרה לארגנטינה. בחודשים אלול, תשרי ומרחשוון לימדתי במקסיקו
ובחודש כסלו תשל"ג נסעתי לארגנטינה והתחתנתי. לאחר החתונה שאלתי את אבי הרה"ח ר' בערל ע"ה: איך
זה שהאחים הללו לא היו בחתונה? ואבי לא ענה לי אלא הרכין את ראשו. ביקשתיו שיספר לי מה קרה, הוא
ענה לי שהאח הצעיר כבר איננו. לא שאלתי אם מותר או לא, ואמרתי לכלתי-זוגתי שנלך מיד לעשות אצלם
ניחום אבלים. לאחר שעלינו במעלית לדירה, ניגש אלי האח הגדול ואמר לי: "אתה רואה מה שקורה כשלא
שומעים לרבי?" וסיפר לי כלאחר צאתם מהרבי, ביקר אותם הרופא ומצא שהמחלה אכן נעלמה כפשוטו, אבל
אחרי כמה חודשים חדל האח לצעיר להקפיד על מצוות שמירת כשרות ואחרות שהחל בה קודם, והמחלה חזרה
. ובן-לילה והוא נפטר כעבור זמן קצר