היה זה ביום ראשון לפנות בוקר כשעדינה ואני נסענו שנינו ברכב שלי מ'אמגרנטן גאפ' אל שדה התעופה הסמוך
ב'סקמנטו' כדי שתעזוב מיד את האזור. למען האמת, חששתי כל הזמן שמא תתחרט על הסכמתה לבוא אתי
. ותחזור אל החבר שלה בדרך להוואי ואל הנצרות, כך שרציתי להרחיק אותה מהמקום במהירות המרבית

מיהרתי מאוד. בתחילת הדרך עוד שררה בינינו שתיקה מעיקה עדיין בגלל הוויכוחים בשבת. אך לפתע פנתה
אלי ואמרה בהתרגשות: "אני רוצה לומר לך שבעצם אתה עצמך לא יודע למה אני מסכימה להצעתך ונוסעת
. " איתך, ולמה בכלל אתה נמצא פה

לא הבנתי את דבריה. חשבתי לתומי כי היא השתכנעה מהדברים שלי במשך השבת ומהדברים שאמר לה החבר
: השחור. חיכיתי אפוא בסקרנות להמשך דבריה, והיא התחילה לספר לי

"כשהייתי ילדה קטנה, קרתי אז עם הורי בניו-יורק. הייתה לי ילדות טובה ומאושרת. אך יש לי זכרון אחד
. " שלא כל כך מתאים לתמונה הכללית

"פעם אחת אבא נסע אל 'רבאיי שניאורסאהן', ונכנס לחדרו ביחידות, וכשנסע לקח אותי עמו. הוא רצה
. " שאכנס עימו ליחידות אצל הרבי

היא ממשיכה לספר: "הייתי אז ילדה קטנה, ובעת שנכנסנו ליחידות לא הבנתי הרבה ממה שדובר שם. אבל
לאחר מכן סיפר לי אבא שהוא ביקש ברכה בשבילי שאגדל ואהיה 'יהודיה טובה' כדבריו, ובבקשו זאת קירב
: אותי יותר אל הרבי. הרבי אכן בירכני כשלפתע נעצר בדבריו, חשב רגע, ולפתע אמר לאבא את הדברים הבאים
. ! יבוא יום בו תצטרכו עזרה עם זה (כלומר עם היהדות שלה) ואתה תטלפן אז אלינו ואנחנו נעזור לך

אבא סיפר לי פעמים רבות שהרבי אמר לו את המילים הללו, ותמיד הוסיף שהיה מאושר מאוד מהיחס שקיבל
. מהרבי

זהו, לאחר שאבא סיפר לי את הסיפור הזה פעמים רבות, הוא נחרט בזיכרוני. כשאתה באת אל הבית שלנו ביום
שישי, והצגת את עצמך כאיש חב"ד ושליחו של 'ראביי שניאורסאהן', לא זכרתי את המילים הללו שאבא סיפר
לי. אולם במשך השבת נזכרתי פתאום בסיפור הזה, והדבר הכה בי בעוצמה. ניסיתי להדחיק את הדברים, אבל
אלה לא נתנו לי מנוחה, עד שהלילה הבעתי את הסכמתי לבוא איתך. אם אתה חושב שאני נוסעת איתך כעת
, משום ששכנעת אותי - אתה טועה, האמת שלא שכנעת כלום. גם עכשיו אני רוצה לנסוע להוואי עם החבר שלי
אבל ראיתי שהראביי שלך צפה את המקרה הזה כבר לפני הרבה שנים, ואני מרגישה שאני יכולה שלא ללכת
אתך. אני אעשה כן, אהיה חוטאת אל הנבואה המיוחדת, ואיני רוצה בכך. אתה עושה עכשיו את מה שהרבי
שלך צפה אז - ואני עושה מה שאני צריכה לעשות, כי אני רואה בצורה מוחשית שאני מקיימת בכך את הדברים
... שהרבי אמר כבר לפני חמש - עשרה שנה

הרכב שלי כמעט התנגש הרכב אחר שנסע בסמוך. לא יכולתי לשלוט בעצמי. הייתי בהלם. לפתע, בבת-אחת
. התחוורו לי דברים רבים, שלא הבנתי קודם

שיתפתי אותה אפוא בסיפור שלי ובלבטים שהיו לי במשך כל השבת. סיפרתי לה שכל הזמן שאלתי את עצמי
שוב ושוב מה אני עושה כאן? למה מיהרתי? מדוע לא חיכיתי עם הנסיעה עד לאחרי שבת? ומה היית הבהלה
זה הזאת שדחפה אותי לעזוב את המשפחה למשך השבת ולבוא לכאן דווקא בשבת? - כל הנסיעה הזאת הייתה
! למעלה מהבנתי. עכשיו אני מבין. הרבי ראה את המקרה הזה כבר לפני חמש-עשרה שנה

"הוא ראה כי יבוא יום ותעמדי על פרשת דרכים", אמרתי לה, "בסוף דרך היהדות שממנה אין דרך חזרה, ולכן
אבר לאביך כבר אז שעוד יבוא יום כזה, וצפה שחב"ד יעזרו לו במקרה הזה - והנבואה הזאת היא זו שדחפה
" ... אותי לנסוע עד לאימגרנטן גאפ

- אוסיף עוד דבר, למען האמת: כמו שיש רגשי סיפוק אצל כל אדם בעולם שמתעסק בדבר - מה מיוחד ומצליח
כך היה גם בי מין רגש של שמחה מעורב בשמץ גאווה וסיפוק, כאילו אמרתי לעצמי: הנה, אני הצלחתי לשכנע
אותה לעזוב את דרכה, אני הוצאתי אותה מהתדרדרות חסרת דרך חזרה. ופתאום היא באה וטופחת עלי פני
... ואומרת: לא! זה לא אתה! הרבי שלך כבר ישב בחדרו בניו יורק לפני חמש-עשרה שנה ומשם הוא ראה הכול

... היום עדינה היא אם למשפחה שומרת תורה ומצוות, וגרה בירושלים