מה עניין ציצית
...אצל התקף לב

בי"ט כסלו תשמ"א, נזדמן לי להיות במסיבת-התוועדות במלון קראון במיאמי-ביטש פלורידה. באמצע
ההתוועדות, קם לפתע יהודי, הציג עצמו בשם ר' יעקב גרינברג מבורו-פארק, ניו-יורק, וביקש לספר
:משהו אישי. סיפורו היה מדהים ומרגש כאחד. וכך הוא סיפר

לא היה שום קשר לחב"ד. גם לא קשר עקיף. למרות שעברו הרבה שנים מאז שעזבתי את הארץ ובאתי
להתגורר עם משפחתי בניו-יורק, לא ביקרתי ב-770 אפילו פעם אחת. לא משום שהיה לי משהו נגד. זה
.פשוט לא עניין אותי

יום אחד, לפני כחמש-עשרה שנה, אושפז חותני בבית-רפואה גדול ביוסטון הרחוקה, ונסעתי עמו לשהות
לידו. כשהתעניינתי אצל מכרים וידידים היכן אוכל להתפלל או להשיג אוכל כשר, שם בטקסס, אמרו לי
כולם שאם יש שם משהו זה חייב להיות איזה שליח של חב"ד, ואמנם, לאחר בירורים, השגתי את
.הטלפון של השליח, הרב שמעון לזרוב, ואת העזרה והסיוע שקיבלנו שם, אינני יכול לשכוח עד היום

זה כמו ללכת באמצע מדבר שממה ולמצוא שם במפתיע מעיין מים זכים. רק כשנמצאים שם, במדבר
הנידח הזה, ופוגשים פתאום מקווה, בית-כנסת, קהילה יהודית-חסידית - מבינים מה זה חב"ד. על
.התרשמותנו מהשליח, הרב לזרוב, ועזרתו הלבבית, אינני מוצא מלים להודות

ככל שהתפעלתי אני - חותני, כך מסתבר, התפעל שבעתיים. הוא לא יכל להסתיר את התרגשותו מעצם
העובדה ששם, ביוסטון הרחוקה , הרגיש, בזכות שליח הרבי, כמו בבית. לפני שחזר לארץ, עם תום
."הטיפולים הרפואיים, אמר לי "תיגש לרבי מליובאוויטש ותודה לו בשמי על הדבר הנפלא הזה

לא יחסתי חשיבות מיוחדת לבקשת חותני. הסכמתי אמנם, בחפץ לב, לגשת לרבי ולומר לו תודה. אבל
"כשהתברר לי שלרבי אי-אפשר להיכנס סתם כך, ומדובר בפרוצדורה שלמה של הזמנת תור ל"יחידות
ויתרתי על הרעיון. הסתפקתי במכתב ששלחתי לרבי ובו הבעתי תודה והתרשמות על פעילות השליח -
.שם, בשמי ובשם חותני


,אלא שחותני לא שכח את הבקשה וגם לא את השליח החב"די שם. כשביקרתי בארץ, כעבור שנה
שאל אותי חותני אם ניגשתי אז לרבי מליובאוויטש בשמו לומר תודה. כשאמרתי לו שלא הייתי אצל
.הרבי, רק שלחתי מכתב - הביע חותני אכזבה וצער, וביקש ממני שוב לגשת לרבי

אלא שגם הפעם, כששבתי לניו-יורק ולעסקיי, לא לקחתי את הבקשה ברצינות יתרה, ושקעתי בשיגרת
.חיי הרגילה. כך עברו-חלפו להם עוד שנתיים, כשיום אחד התבשרנו בטלפון על פטירת חותני

אני ואישתי מיהרנו מיד לשדה התעופה כדי להספיק להיגע לארץ להלוויה. כששבנו לניו-יורק, לאחר
ה'שבעה', מצאתי בתיבת-הדואר מכתב מחותני. על-פי התאריך שבראש המכתב, הסתבר שחותני כתב
את המכתב בלילה האחרון שלפני פטירתו. המכתב היה מכתב רגיל, דומה בהחלט לכל המכתבים שחותני
.היה שולח לנו בערך אחת לשבועיים, אלא שהדבר הלא-רגיל היה בסיום המכתב, לאחר החתימה

היה כתוב שם (בערך הלשון:) "נ.ב. הנני להזכיר מה שביקשתי ממך עוד ביוסטון וגם כשהיית אצלי
."לפני שנתיים לגשת לרבי מליובאוויטש ולהודות לו על גודל פעליו ועל חסדו עמנו כשהיינו שם

הפעם, אולי בגלל ה"מצוה לקיים דברי המת" - ואולי בגלל עצם התחושה של בקשה אחרונה שכתב
.לילה לפני פטירתו - התייחסתי לכל העניין ברצינות יתרה

עוד באותו יום נסעתי ל- 770, לראשונה בחיי, נכנסתי לחדר המזכירים, הסברתי שברצוני להיכנס לרבי
כי יש לי "שליחות מיוחדת מחותני לילה לפני פטירתו". אווירת המסתורין הזו השפיעה כנראה גם על
.המזכיר של הרבי, וכך הסכים לקבוע לי תור ל"יחידות" עוד לאותו שבוע, ביום חמישי בלילה

כשהגעתי לשם, שאל אותי המזכיר, הרב גרונר, אם הכנתי פתק. לא ידעתי איזה פתק. ואז אמר לי
.שאכתוב את שמי ושם אמי וכתוב בקצרה את השליחות שיש לי למסור. וכך עשיתי



,המתנתי כשלוש שעות עד שנכנסתי. בשניה הראשונה הייתי המום. ראיתי אמנם תמונות של הרבי
אבל כשראיתי אותו לראשונה פנים אל פנים זה היה משהו מיוחד. הרבי לחץ את ידי, נטל ממני את
-הפתק שהיה לי ביד, פתח אותו ותוך הרף-עין אמר לי: "הרי כבר כתבתם לי על כך, ומגיע לכם יישר
כח כל הנחת-רוח שהיתה לי אז מהבשורות טובות שלכם על הפעילות של השליח, ומה שלא עניתי
לכם הוא מפני שציפיתי לבואכם שהרי חזקה שליח עושה שליחותו, ובפרט שמדובר בשליחות של
."חותן שיש בזה גם משום גדר מסויים של כיבוד אב

הייתי בהלם מוחלט. לא היו לי מלים לומר ורק יצא לי מהפה: "אז הנה עכשיו אני מקיים את
."השליחות וזה עוד בתוך השלושים של חותני זכרונו לברכה

:ואז אומר לי הרבי בערך כך - אינני זוכר את הלשון המדוייק

לב בגימטריה 32 כמנין חוטי הציצית שעניינם הוא "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', וכשם"
שללב אסור להפסיק לפעול אפילו לרגע חס-ושלום, כך אסור ליהודי שחלילה יהיה אצלו אפילו רגע
אחד שבו אין את ה"זכרתם". יהודי אסור לו שיהיה היסח הדעת מהקב"ה ומהתורה והמצוות אפילו
לרגע אחד ולא משנה באיזה מצב הוא נמצא. ביום או בלילה. כשהוא ער או ישן. תמיד צריך להיות
."אצלו ה"וזכרתם". לכן גם נוהגים אצלנו, החסידים, ללבוש ציצית, טלית קטן, גם בלילה

:ואז, כאילו בלי קשר לעניין הקודם, המשיך הרבי ואמר

חותנכם היה בבית הרפואה ביוסטון, יש שם באמת רופאים מומחים מאוד. אבל לא רק שם. יש
רופאים לא רק בניו-יורק או ביוסטון, ובפרט הקב"ה שהוא הרופא האמיתי והוא נותן כח לרופא
לרפאות, הוא הרי נמצא בכל מקום. והקב"ה הוא הרי כל-יכול. הוא יכול לרפאות לא רק כשיש
CARDIAC ARRIST בעיה כזו או אחרת עם הלב אלא אפילו אם הלב מפסיק לעבוד, מה שקוראים
?"דום לב"), גםעל מצבים כאלו כבר שמענו שניצלו מזה. אלא מה? יגידו שזה כבר נקרא "תחיית המתים")
!"גם מכך אני לא נבהל! אומרים הרי כל יום שלוש פעמים בתפילה "מחיה מתים אתה רב להושיע-

.אחר-כך הרבי חייך אלי מאוד, בירך אותי ואת משפחתי, הודה לי שבאתי, ונפרד ממני בלחיצת יד

הפגישה פנים אל פנים עם הרבי, הרשימה אותי מאוד, אבל מעבר לכך אני חייב להודות שהדברים
נראו לי די מוזרים. נהנתי אמנם מה"ווארט" היפה על הקשר בין הציצית ללב, אבל לא כל-כך הבנתי
מה מצא הרבי לנכון לשוחח עמי על רופאים לבעיות לב שנמצאים לא רק ביוסטון ועל כך שאפשר
."להיוושע גם ממצב של "דום לב

אילו הייתי חסיד ייתכן שהייתי מבין כבר אז שיש דברים בגו. אבל כיוון שהייתי מתנגד בן מתנגד
בן בנו של מתנגד (לא במובן הזה שהתנגדתי לחסידות - פשוט לא הייתי שייך לזה) לא ייחסתי לכך
.שום משמעות מיוחדת



מאז חלפו יותר משלוש שנים. יום אחד הייתי בהונג-קונג לרגל עסקיי. ישבתי בלובי של המלון
ושוחחתי עם יהודי אחר מניו-יורק שגם הוא שהה במקום לרגל עסקיו. דיברנו על כך שניאלץ
כנראה להישאר כאן עוד יום בגלל ביטול הטיסות לניו-יורק בשל השלג הכבד שם. עד כאן אני
.זוכר

הזכרון הבא שלי מתחיל רק כעבור יומיים, כשהתעוררתי במחלקה לטיפול נמרץ, מוקף רופאים
-ואחיות ובאשתי השספיקו להבהילה מני-יורק. רק לאחר שהתאוששתי הסתבר לי כי לקיתי ב"דום
."לב", וכי את שיבתי לחיים מגדירים הרופאים כאן כ"תחיית המתים

הזכרון הפתאומי מה"יחידות" אצל הרבי ומהדברים ה'מוזרים' שאמר לי - עוררו בי התרגשות לא
קטנה. עמדתי על כך שאשתי תתקשר מיד בטלפון למשרד של הרבי ותבקש שימסרו לו מה שקרה
.לי ולבקש ממנו ברכה שאצא בשלום מכל הסיפור

כשהיא הגיעה אלי למחרת בבוקר, סיפרה לי כי לפינ שעה התקשר אליה למלון המזכיר של הרבי
:(והכתיב לה את דברי הרבי. (כאן מוציא ר' יעקב פתק ומקריא

הזכרתיו על הציון לישועה ולרפואה שלמה וקרובה. בטח זוכר המדובר עמו על-דבר לבישת"
." טלית-קטן גם בלילה ובעת השינה, ויעשה כן על כל-פנים מכאן ולהבא. ויבשרו טוב

-אשתי לא הבינה כלל על מה מדובר. למען האמת הפרט הזה פרח גם מזכרוני. וכשסיפרתי לה
כמעט גערה בי: "איך זה שאחרי שהרבי אמר לך לא התחלת לישון עם טלית-קטן". אין צורך לומר
.שמיד, עוד שם בבית-הרפואה , התחלתי לקיים את ההוראה הזו

השתדלתי להקפיד על כך מאז, באופן קבוע. בקיץ של אותה שנה, באחד הימים, כששהינו במקום
:החופש שלנו, הרגשתי פתאום מיחושים בלב. רק בדרך , כשהבהילוני לבית הרפואה, תפסתי לפתע
...הלילה לא לבשתי את הטלית-קטן

מאז אינני משחק עוד, אני נושא עמי בכיסי את הפתק לזה לכל מקום, ועד היום ב"ה אני בריא
..."לחלוטין