בס"ד

פרשת בא

"גם האיש משה גדול מאד וכו' בעיני עבדי פרעה ובעיני העם"

ה"משך חכמה" מסביר את הפסוק באופן נפלה. אדם מתכבד על ידי הבריות כתוצאה
משתי סיבות: או בשל חכמתו, מידותיו והנהגותיו היפות שהוא עושה לפניהם פעולות
היוצאות מגדר הטבע, וקונה בכך את כבודו בעיניהם. והנה, הסוג הראשון של המכובדים
תחילה כבודם מגיע מהחכמים היודעים להוקיר חכמתם, אבל המכובד מצד שחולל
נפלאות, תחילת פרסומו בא מהמון עם אשר יחשבוהו לאדם אלקי. וזה הבא בפסוקנו. המוני
העם המצרי האמינו במשה בגלל הנפלאות שעשה להם, אבל גם האיש הגדול מאוד בארץ
מצרים בעיני עבדי פרעה, שהיו חכמים, והם ראו את תושייתו וגדולתו על ידי החוכמה
. שהיתה בו

" לא ראו איש את אחיו... ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"

לשם מה צריך ה' להביא על המצרים את מכת החושך, ולעשות הנס הנפלה של "ולכל
בני ישראל היה אור במושבותם"? מדוע לא היכה את המצרים בסנוורים, כשם שעשה
לאנשי סדום, ואז לא היה צריך להחשיך אור- העולם? השיב על זה החת"ס על פי מה
שידוע שהעוור שאינו רואה בעניו, מצליח לחדד בשל כך את יתר חושיו, "כי היניקה
הראויה להימשך לעין, נמשכת לשאר החושים, אבל היושב בחושך ועיניו פקוחות
הרי כוח הראיה משמש, אלא שאין האור מאיר לו, ואדרבה- מוציא כוח ראייתו הרבה
על ידי שיושב בחושך ועיניו מצפים לראות, נמצא אינו רואה, וגם חושיו אינם מרויחים
יוצא, שאם היה ה' מכה את המצרים בסנוורים ומעוורם בעיניהם, הרי הם היו מרווחים
מכך, שיתר חושיהם היו מתחדדים, וגם את זה לא רצה ה' לתת להם

"שבעת ימים תאכל מצת... מצות יאכל את שבעת הימים"
שואל הגאון מווילנה, מדוע בפסוק ו' כתוב " תאכל מצת" במילה מצת חסרה האות
ו', ובפסוק ז' כתוב "מצות יאכל" מצות בכתב מלא עם ו'. אלא השיב הגאון כאשר מדובר
בך, בעצמך, רשאי אתה לצמצם ככל שתרצה, משום כך כתוב "תאכל מצת" בכתיב
חסר. ואילו כאשר מדובר באחרים הזקוקים לעזרה ולתמיכה, שם אין אתה רשאי
.לחסוך, ומשום כך כתוב: "מצות יאכל" בכתב מלא