בס"ד

פרשת וארא

"ויצעק משה אל השם על דבר הצפרדעים... ויעש השם כדבר משה וימותו הצפרדעים"

מדוע שאל רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה"חפץ חיים" במכת הצפרדעים, מיד כאשר
התפלל משה לה', נעתר לו ה' והסיר את המכה מארץ מצרים, לעומת זאת, כאשר היו בני ישראל
במדבר, ופגעו בהם הנחשים, לא הועיל משה בתפילתו מיד, אלא כך אמר ה' "עשה לך שרף ושים
אותו על הנס" פירוש עשה לך נחש מנחושת, ושים אותו במקום גבוה, וכל הרואה את הנחש
יחיה. ואם כן, מדוע כאן נעתר ה' לתפילתו מיד, ובמדבר נתבקש משה לעשות מעשה נוסף כדי
להסיר את המכה מבני ישראל? הסיבה לכך היא השיב ה"חפץ חיים" כי חמור עוון לשון הרע
משאר מעשים רעים! לכל צרה מועילה תפילה. משום כך, במכת הצפרדע שמע ה' את תפילתו
של משה, והסיר מיד את הצפרדעים מארץ מצרים. אולם כאשר באו הנחשים במדבר על בני
ישראל, לא באו אלא בעוון לשון הרע, ובבית דין של מעלה מדקדקים בעוון זה כחוט השערה
לכך לא נעתר ה' מיד אלא אמר לו: "עשה לך שרף ושים אותו על נס" וכל המביט בנחש מיד
יכוון ליבו לה' וישוב בתשובה בעצמו ובזאת יחיה. וגם בפרשה הקודמת: "והנה שני אנשים
עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך" אכן נודע הדבר "תחילה לא הבין משה, על שום
מה בני ישראל סובלים בגלות יותר מעמים אחרים: ואילו עתה, משנוכח לראות בניהם
רכילויות מחלוקת ולשון הרע, כבר היטיב להבין עד כדי כך, שאפילו שאל " וכי אוציא
את בני ישראל". פירוש: משום איזה זכות ראויים הם בני ישראל להיגאל? מסתבר איפה, כי
בגלל לשון הרע, מחלוקת ורכילות, מתבטלות כל הזכויות חלילה. וגם "לא תלך רכיל
:בעמיך" רכילות זה לשון הרע כמו שכתוב "בירושלמי" רכילות נקרא אם אחד אמר לחברו
פלוני דבר עליך או עשה לך כך וכך. ולשון הרע ניקרא המספר לחברו דבר גנאי, וגם
כן "ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות וכול" אפילו על מי שמדברים הוא איש עניו ושפל
רוח ואינו מקפיד, עם כל זה לשון הרע חמור מאוד. והלא היא שהצילתו מהיאור והיתה
אוהבת אותו כנפשה, עם כל זה נענשה ככתוב: ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת" כל ימי
גדלתי בן חכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה