בס"ד

פרשת בהר - בחוקתי

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו"

הצדקה והחסד הם סוד קיומו של העולם, כנאמר: "עולם חסד יבנה" וכפי
שאמרו חז"ל: "גדולה הצדקה, שמיום שנברא העולם ועד עכשיו, העולם
עומד על הצדקה, וכל הנותן צדקה הרבה הרי זה משובח, וממלט עצמו
מדינה של גהינם", לפי כך הטביע ה' בטבע העולם עניים ועשירים, כדי
שיהיו העשירים גומלים חסד עם העניים, וכן העולם יתקיים. בואו נתבונן
,במאמר חז"ל על הצדקה ( אבות פג', ז') "תן לו (צדקה לה') משלו, שאתה
ושלך - שלו". וכן בדוד הוא אומר: כי ממך הכל ומידך נתנו לך", ופרש רש"י
,שאתה וכל מה שיש לך שייך לה'" כמו שכתוב": לה' הארץ ומלואה כלומר
נתינת הצדקה אינה מידת חסידות, אלא חיוב גמור, משום שאינו נותן משלו
,עצמו, אלא משל ה', שהפקיד ביד האדם ממון, בכדי שיוכל לעשות צדקה וחסד
ולכן הדין עליו לתת לו משל ה'. והוא שנאמר על אברהם אבינו ע"ה: "כי
ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות
צדקה ומשפט". הינו, אברהם אבינו הורה לבניו אחריו שיתנו צדקה בגדר
.משפט וחיוב גמור, שהרי אינום נותנים משלהם, אלא ממה שנותן ה' יתברך
וצדקה זו קרויה משפט, כיוון שיודע האדם, שהדין שעליו לתת לעני, שלו משלו
(הוא נותן, אלא משל ה' (הוא נותן

"ובשנה השביעית שבת לה"

השמיטה והיובל מרמזים, למספר שנות חיי האדם עלי אדמות, לעוררו ולהעירו
כיצד עליו לנהל את סדר חייו. שבע שנות השמיטה הם רמז לשבעים שנות האדם
כל שנה כנגד עשור משנות חייו. כשם שאדם זורע וקוצר שש שנים, ובשנה השביעית
שמיטה, שאז נוטש את שדותיו וכרמיו וכל פירותיו, ומניחם הפקר שיואכלום אחרים
כך יעסוק האדם במשך ששים שנות חייו בעסק ובמסחר כדי להתפרנס, כאשר הוא
עתים לתורה. ובשנה השביעית הינו בפרק שנות השישים כשהוא מתחיל להיכנס
,לשנות השיבעים שלו עליו לפרוש מכל עניני העולם הזה, לעזוב כל עסקיו ועניניו
,ולשים לבו אך ורק לעניני העולם הבא, וישתדל בכל כחו להרבות בלמוד התורה
במצות ובמעשים טובים, לפי שלבסוף יצטרך להניח כל טוב קניניו לאחרים, שיהנו
מהם ( כמו בשמיטה), והוא הולך לעולם הבא, שהוא דומה לשבת, ולא ילוו אותו, לא
.כסף ולא זהב, אלא תורה ומצות שרכש לעצמו בעולם הזה