בס"ד

פרשת ויקרא

" נפש כי תחטא בשגגה.. ועשה אחת מהנה"

גם על עבירות שעבר האדם בשוגג, חייב הוא לשוב בתשובה שלימה, ולהביא קרבן
"חטאת" לכאורה קשה לכאורה קשה שאל רבינו משה אלשיך הרי יש עבירות, שאדם
,עושה בשוגג גמור, כגון: אדם ההולך ברחוב, ולפתע נבהל מדבר מה ונרתע לאחוריו
וברתיעה זו שובר כלי של חברו, וכי מה יכול היה לעשות? מדוע על שגגה גמורה כעין
זה יביא קרבן? אלא תירץ האלשיך , אדם הנזהר תמיד במצוות, לא יביא ה' תקלה על
ידו! מי שנזהר כל ימיו בכשרות המאכלים שמכניס לפיו, ה' ישמור עליו, שלא יכשל
בשוגג באכילת דבר אסור. וכן מי שנזהר ברכוש של חברו לא יחטא בשגגה בממון
..."של חברו. ורמז לדבר סיים הרב, מרומז בפרשה שכן כתוב: "נפש כי תחטא בשגגה
מתי הנפש חוטאת בשגגה? "ועשה אחת מהנה", כאשר אדם עבר עבירה במזיד, עלול
...הוא לחטוא גם בשוגג

"או מצה אבידה וכחש בה"

מסופר בתלמוד: מעשה ברבי שמואל בן סוסרטיי שמלה לרומי, ובאותו זמן איבדה
המלכה תכשיט אחד יקר שלה, ומצאה רבי שמואל, והוציאה המלכה כרוז במדינה
שכל מי שימצא האבידה ויחזירה תוך שלושים יום יקבל סכום כסף מהמלכה, ואם
יחזירנה אחר שלושים יום יתיזו את ראשו. רבי שמואל המתין ולא החזיר לה את
התכשיט אלא לאחר שלושים יום, אמרה לו המלכה: האם לא היתה במדינה ולא
שמעת הכרוז שהכרזתי שכל מי שיחזיר האבידה אחר שלושים יום יתחייב בראשו
למלכה? אמר לה הייתי במדינה ושמעתי הכרוז. אמרה לו: ולמה לא החזרת תוך
,שלושים יום? אמר לה: כדי שלא יאמרו שבגלל פחד הכרוז החזרתי את האבידה
אלא מפני ציוני ה' להחזיר את האבידה. השתוממה מדבריו ואמרה "ברוך אלוקי
"ישראל

"והשיב את הגזלה אשר גזל"

יש לדקדק, כיוון שכבר אמר הכתוב: "והשיב את הגזלה", מדוע הוסיף ואמר "אשר
גזל"? ויש לומר שהנה ידוע הדבר שהאדם חושב תמיד שמגיע לו הכל, ואם הדיין
מחייב אותו לשלם לחברו, חושב הוא שמשלם "לפנים משורת הדין", ולכן התורה
מדגישה "והשיב את הגזלה אשר גזל", שצריך לדעת ולהאמין שמשיב לחברו את
...הגזילה שבידו, ולא כפי שהוא חושב שהממון שייך לו ורק עושה טובה לחביר