בס"ד

פרשת ויקהל פקודי

" 'ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה"

פעם אחת הגיע רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה"חפץ חיים", לעיר פטרבורג, יצאו בני
העיר לקראת גדולה הדור ולחזות בזיו פניו לקיים מה שכתוב: "והיו עיניך רואות את
מוריך". בין הבאים היו כמה עשירי העיר שבאו להתברך מפיו. נגש עשיר אחד לחפץ
חיים ונתן תרומה גדולה עבור ישיבת רדין. תפס ה"חפץ חיים" בידו של האיש והחל
לבכות בכי מר... כך המשיך ה"חפץ חיים" בבכי - נותנת צדקה בחשיבות כה רבה, והלא
מחללת היא את השבת... כך המשיך ה"חפץ חיים" לאחוז בידו של העשיר ולבכות. נמס
לבו של העשיר, ואף הוא פרץ בבכי מר... רבי אמר העשיר, מהיום מבטיח אני לך שאשמור
שבת. אבל אנה ממך, הרשה נא לי לכל הפחות בשבת הבאה הקרובה לעשות מלאכה, כדי
להשלים את מה שהתחלתי כבר. כאשר שמע ה"חפץ חיים" את דבריו נענה ואמר בהתרגשות
רבה: בני יקירי אם היתה השבת שלי, הייתי מוחל לך ומתיר לך כל שתבקש, אבל השבת
! היא שלה' מלך מלכי המלכים, אין ביכלתי להתיר לך אפילו רגע אחד של חילול שבת
.קבל העשיר את דברי ה"חפץ חיים", ומאותו יום שמר שבת והפך לשומר תורה ומצוות

"קבל פקודי המשכן משכן העדת"

לפי האמת לא היה צורך בעריכת דין וחשבון זה, "אלא אשר פקד על פי משה" - משה
,רבנו דרש זאת, כדי לקיים "והייתם נקיים מידי ה' ומישראל" שמא יעלה על מישהו לדעת
מה נעשה עם הכסף שנתרם למשכן... לפי כך מסר משה רבנו דין וחשבון רק על הכסף, משום
שהכסף בא ממחצית השקל שנתנו כל ישראל כמס' חובה, והבין משה רבנו שבין כל ישראל
יימצאו אילה אשר ידרשו חשבונו ויטילו חשדות, לפיכך משה רבנו נתן חשבונות איפה הלך
הכסף. ודאי שה' יודע שמשה רבנו ישר ונאמן, בכל זאת משה רבנו רצה להיות נקי גם בעיני
"ישראל כמו שכתוב: "והייתם נקיים מידי אלוקים ואדם
והמלבי"ם אומר מזה שכתוב "משכן העדת" בהמשך הפרשה התורה מונה לנו את כל הכסף
והזהב ושאר דברים בהם השתמשו לבנית המשכן. מעין דין וחשבון כללי כדי לדעת כמה
נתרם ובכמה השתמשו. המשכן עצמו סיים המלבי"ם הוא העדות הטובה ביותר לכך
שהמשכן נבנה ביושר רב, לא נחסר דבר, שהרי אילו חלילה היה נגנב מחומרי הבניה, כי
...אז וודאי לא היתה השכינה שורה במקום כזה