בס"ד

פרשת תרומה

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו"

שואל החכם מדוע כתוב "ויקחו לי תרומה", ולא כתוב "ויתנו לי תרומה" ועונה
החכם ואומר: משום בנתינת צדקה אנחנו מקיימים מצווה גדולה, אם כן בנתינה
אנחנו לוקחים לעצמנו מצווה. וכן כתוב במדרש רבה: "יותר ממה שבעל הבית
, עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית " נכון שבעל הבית נותן פרוטה לעני
אולם העני גורם לבעל הבית שיקיים מצווה השווה המון. כמו שאמרו חז"ל שכר
מצווה הוא כל כך גדול שבעולם הזה השם לא משלם אותו, השכר שמור לעולם
הבא... "אשר ידבנו לבו" פעם אחת בא יהודי עשיר גדול אל רבי ישראל מאיר
הכהן, בעל ה"חפץ חיים" ואמר: רבי, השם עזר לי והצלחתי במעשי, ואני עשיר
גדול, ברצוני לבנות בנין חדש לישיבה בכספי, אולם בתנאי אחד, מבקש אני
שהישיבה תקרא על שמי. כוונתך רצויה - השיב ה"חפץ חיים" - אולם אין אני יכול
להעתר לבקשתך, משום שרוצה אני לזכות את כל ישראל במצווה חשובה זו של בנין
הישיבה. והרי המשיך הרב כך כתוב: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תיקחו את
תרומתי", למרות שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים יצאו ברעוש גדול, והיה
ביכולתו של כל אחד ואחד מהם לבנות לבדו את המשכן, אולם ה' רצה לזכות
" את כולם במצווה זו, משום כך צווה שיקחו "מאת כל איש

"ועשית שנים כרובים זהב"

בסוף בסוף בפרשת משפטים נאמר כי כאשר לא היה זהב בנמצא, מותר היה
לעשות את כל כלי השרת ממתכת אחרת, כגון כסף או נחושת. רק את הכרובים
לא ניתן לעשות אותם אלא מזהב טהור! זאת משום - הסביר הגאון רבי מאיר
,שפירא מלובלין - שהכרובים בעלי פני התינוק מסמלים תינוקות של בית רבן
משום כך מונחים היו על ארון העדות, להשמיענו כי עלינו לדאוג תמיד לחינוך
!בנינו בדרך התורה. כיון שכך - סיים הרב אלא בזהב טהור