בס"ד
,בליל חמישי, כ"ז שבט התש"ם, התקבלה בבית האדמו"ר "באבא סאלי, שיחה טלפונית מירושלים
ובה הודיע הרב מ.ב. לכבוד הרב, כי ישראל בן רבי שאול סתהון סבאח מארגנטינה, נחטף מתוך משרדו
,בבואנוס איירס, ובהדגישו, כי רבי שאול סתהון, אבי החטוף, הוא בר אבהן, רבי דוד סתהון סבאח
זכותו יגן עלינו אמן, אחד מהרבנים הגדולים בארגנטינה, ומחבר ספר, "יעלה הדס" ועוד. והם, רודפי
.צדקה וחסד, יראי שמים ותומכים בתלמודי תורה, בישיבות וחכמים
אדמו"ר, זכותו יגן עלינו אמן, הרכין ראשו כעשר דקות, ולבסוף, התרומם וענה: "החוטפים יתפשו והוא
יצא לשלום חנם אין כסף". למחרת הגיעה מירושלים, משלחת רבנים, לאדמו"ר "באבא סאלי", בבקשה
.שיעמד בתפלה, לשחרור החטוף, והרב הרגיעם כי אין להם לדאג לחייו, וגם כפר נפש, לא יצטרכו לשלם
אך בקשם להתאמץ בתפלות וצדקות ולהשתטח, על קבר ה"אור חיים" הקדוש. פנו גם לאדמו"ר "באבא-
מאיר", זכותו יגן עלינו אמן, ובקשוהו, שיתאמץ בתפלה. וכמו-כן, לכל רבני ומקבלי הארץ, לילדי התלמודי
.תורה ולישיבות וחלקו צדקות וערכו פדיון נפש ותפלות, בכל קברי הצדיקים בארץ
.חלפו ימים ושבועות ולא נודע דבר, מגורל החטוף. החרדה לשלומו, גברה
ביום ראשון, ו' ניסן, בא רבי שאול, אבי החטוף, מחוץ לארץ, בלוית הרב מ.ב. מירושלים לסדנא "באבא
סאלי" והרב עליו השלום הבטיחם, כי בשבת הגדול, ישתחרר החטוף, חנם אין כסף. בהטעימו, כי מרן
."השלחן ערוך (ס' ת"ל), כתב: "שבת הגדול, נקרא על שם הנס הגדול, שנעשה בו
משם פנו ל"באבא - מאיר", זכותו יגן עלינו אמן, באשדוד, והוא יעץ להם לנסע למצרים ולהשתטח, על
קבר מרן אביר יעקב, זכותו יגן עלינו אמן. ואף כתב להם, בכתב ידו, נסח תפלה מיחד, להתפלל שם. ביום
שלישי ח' ניסן, נסעו למצרים, השתטחו על ציון רבי יעקב אביחצירא, זכותו יגן עלינו אמן, הדליקו נרות
.ונדרו נדרים. אבי החטוף, חזר לארגנטינה והרב מ.ב., חזר לירושלים
ערב שבת הגדול, י"ב ניסן, מצלצל הטלפון, בבית רבי שאול סתהון. בשיחתם, מודיעים החוטפים, כי אם
ישלמו סכום כפר גדול בסך... ישחררו את החטוף, ובאזהרה חמורה, לבל יודיע למשטרה, ואם לאו, בנו
לא ישאר בחיים. האב הסכים. "ובכן", ענו החוטפים, "מחר, יבוא אחד מכם למקום פלוני, לבוש בחלצה
."בצבע פלוני, עם מזודה שהכסף בתוכה - בידו, ולאחר שנקבל את התמורה, נשחרר את החטוף
,בבית המשפחה, שררה מבוכה. האם להודיע למשטרה ולסכן את חיי הבן, או שמא, ימסרו את הכפר
ובסכון, שמא לא ישחררוהו... והנה נזכר האב, כי אדמו"ר "באבא סאלי" אמר, שהחוטפים יתפסו, והחטוף
,יצא לשלום, חנם אין כסף. ובפעם השניה אמר, שבת הגדול, יהיה הנס. אף שהחלט, לא להודיע למשטרה
המשטרה בלא ידיעת המשפחה, האזינה לכל שיחות הטלפון, שהגיעו לבית החטוף. שלחו שוטרים בלבוש
אזרחי, למקום המפגש. אחי החטוף, דוד, נשלח כנציג לאותו מקום, עם מזודה ובה הכסף. החוטפים הגיעו
ראוהו והכירוהו והוא לא הכירם מרחוק. וראה שני אנשים, מעבירים אצבעות ידיהם על צוארם, כמאימים
על מישהו להרגו. ומחמת שהיה שרוי במתח רב, לא חשב, כי האיום מכוון אליו. השוטרים שנכחו שם (בלבוש
אזרחי), חשדו במאימים , כי הם מכנופית החוטפים והחלו במרדף אחריהם. אחד נמלט והשני, נכנס לבית
קפה סמוך, ובמקום נסתר, השליך האפדה מעליו ויצא כאלו לא ארע דבר, לעיני השוטרים, והמתין בתחנת
.האוטובוס הקרובה. אחד השוטרים, הבחין באיש זה, המנסה לסדר חלצאתו, שלא היתה מכנסת לתוך מכנסיו
,התעורר החשד ועצרו את האוטובוס, שהגיע באותו רגע ולקחו לחקירה. דוד, אחי החטוף, למרות המהומה שם
,לא הרגיש במאומה, וחכה בקצר רוח לחוטפים, שלדעתו, בוששו להגיע. חשב: לחזר הביתה - סכנה להורים
.שיחשבו שהחטוף מת. ילך לתחנת המשטאה, ידוח על הענין ויתיעץ
להפתעתו, בשרוהו שאחיו ישראל , שחרר וכבר הוא בדרך הביתה. כשעה חצמי, ענו השוטרים את העצור, עד
שהודה בחטיפה והובילם למקום בו הסתירו את החטוף ישראל, במשך 56 יום, בתנאים תת-אנושיים ושם
נעצרה כל הכנופיה. והפלא הגדול בעיני המשטרה, איך חוטף אחד, שהצליח לברח, לא גלה לחבריו, כי המשטרה
בעקבותיהם ולא ברחו ולא נגעו לרעה בחטוף והוא יצא בריא ושלם, חנם אין כסף, כדברי האדמו"ר "באבא
.סאלי", זכותו יגן עלינו אמן, בשבת הגדול
