דוד זהבי

דָּוִד זְהָבִי
מלחין בולט וידוע, שיצר בשיריו שילוב בין תרבות המזרח למערב

נולד ביפו בשנת 1910 למשפחה חסידית.
משפחתו עלתה מרומניה בגיל צעיר עם תנועת עליית יהודים, שהתיישבו בצפת, טבריה, ראש-פינה וזכרון יעקב. במלחמת העולם הראשונה השתקעה משפחתו ביפו, בעוד לְיָדָהּ ת"א החלה לקום, להתפתח ולהיבנות ע"י אנשי אחוזת-בית.
בילדותו שמע זהבי את צלילי הזמירות של שבת מצד אחד ואת צלילי בָּתֵּי הקפה הערביים מצד שני.
את חינוכו קיבל זהבי בגן העברי היחידי, שהיה ביפו.
התחיל לימודיו בבית הספר "תַּחְכְּמוּנִי" בנווה צדק, ובמלה"ע הראשונה נאלצה המשפחה לנדוד לזכרון יעקב עקב הגירוש התורכי.
גר בזכרון יעקב מספר שנים ולמד בבית הספר המקומי, בו לימד הסופר י.ח. ברנר.
כאשר נכנסו הבריטים לא"י, חזרה המשפחה לת"א. שם למד זהבי בביה"ס העממי לבנים וסיים את כיתות היסוד.
לאחר מכן הצטרף להסתדרות הנוער-העובד ונכנס לעבודה. על אף המצב הקשה במשק קיבל עבודה קבועה בבית-הדפוס "אחדות", ולאחר מכן בחר לעסוק בחשמל.
בהתחלה ניגן בכינור בזכות אחותו, שנתנה לו שיעורים. מאוחר יותר החל לקחת שיעורים בפסנתר אצל הגברת מרים לויט, ולאחר מכן אצל הגברת הדסה ביריביס. בגיל מבוגר יותר המשיך ללמוד פסנתר, הפעם אצל הגברת מרים בוסקוביץ.
השיר הראשון, שהלחין, היה "אורחה במדבר", שהפך להיות מהמפורסמים בשיריו.
בגלל הקשר החזק, שהיה לזהבי עם הסתדרות הנוער-העובד, נוצרו שירים שונים, ביניהם "מסבלות גורל פרוע", "שירו שיר תודה לברכת העבודה".
באותם ימים שלחה הסתדרות הנוער-העובד את הנוער להכשרה חקלאית. זהבי הצטרף לקבוצה הראשונה, שיצאה לעבוד במושבות יהודה, והתגבשה לגוף, המיועד להתיישבות. כעבור מספר שנים הפכה הקבוצה לקיבוץ נַעַן כיום, וזהבי ממייסידיה הראשונים.
ניתן לראות בשיריו את השפעת הנוף הכפרי והעבודה בחיק הטבע, למשל: "מלאו אסמינו בר", "שיר השדה".
כבר בגיל 8 ניגן בחליל, ומשום הקשר העמוק שלו עם החליל, הלחין שירים רבים הנוגעים לכלי זה, למשל: "החליל הוא פשוט ועדין".
בתקופת המנדט הבריטי הלחין שירים הקשורים בתקופה, למשל: "שיר הפלמ"ח", "הן אפשר".
תיאוריה והרמוניה למד דוד זהבי אצל מנשה רבינא, יצחק אדל, אבילאה ועוד. קומפוזיציה למד אצל א.א. בוסקוביץ.
זהבי תורם להפצת השיר העממי ע"י שירה בציבור בהדרכתו בישובים הרבים של ההתיישבות העובדת בארץ.
בין שיריו: "שיר השדה", "שירו שיר תודה", "הן אפשר", "יצאנו אט", "זמר לספינה", "אשרי הגפרור", "שיר המחנה", 'המנון הפלמ"ח', "אורחה במדבר", "אנחנו שרים לך", "אני נושא עימי", "החליל", "הליכה לקיסריה", "ירדה השבת", "מלאו אסמינו בר", "ניגונים", "שבת בכפר", "שיר אפור", "שלום", "בעדן ילדים", "עשר אצבעות לי", "שיר ערש", "מפוחית בין השיניים", "עכשיו אפשר לומר".

מעובד מתוך אוטוביוגרפיה, שנשלחה אלי ע"י ורד ונחום היימן.
חזרה לעמוד המלחינים