הרה"ח ר' חיים ישראל אייז
זצ"ל
האיש שבמרכז רשת ההצלה החרדית
THE ENGLISH
VERSION
שושנה גולדפינגר
נינת ר' ח.י. אייז
סיוע בעריכה:ת"ר רוזין
פודה ומציל
"ידי רועדות מקור בצריף שבו הנני מבלה את הימים
יחד עם בני ביתי, אבל לא על זה אני דן, אנא שלח נא לי ספרים, תנ"ך, גמרות, כי
באם לאו יגדלו ח"ו בנינו פה לבורים ולמי אנו עמלים..."
בתחינה
נרגשת כותב יהודי הכלוא במחנות העבודה של הנאצים לר'
חיים ישראל אייז המתגורר בשוויץ החופשית. ואנו עומדים
נפעמים מול רוחו של אותו יהודי המבקש ספרים ולא כל עזרה חומרית כדי שבניו לא יגדלו
בורים...
בשבתו
בשוויץ הניטרלית, שימש ר' חיים ישראל אייז כחוליה
מרכזית וחשובה המקשרת בין ארצות הכיבוש לעולם החופשי . דרכו עברו מידע ובקשות עזרה
למשרדי אגודת ישראל בירושלים, לונדון, ניו-יורק ואיסטנבול,
ובמסלול הנגדי זרמו כספים, תמונות לדרכונים ובקשות לאתר קרובי משפחה ולסייע להם.
בין
הראשונים שקיבלו תיאור מפורט ומדויק על הזוועה המתרחשת בארצות הכיבוש היה ר' חיים
ישראל. שמו של האיש שהיה מעסקניה ידועי השם של אגו"י עוד בטרם פרצה המלחמה,
הפך עם פרוץ המלחמה לאגדה, והוא קיבל מאות מכתבים המתארים את חיי הגטאות והמחנות
ללא הצבעים היפים בהם צבעו אותם הגרמנים.
דרכם של
המכתבים לשוויץ, לידיו של ר' חיים ישראל היתה נפתלת
ומסוכנת. כדוורים שימשו "ארים טהורים" שהיו חברים ברשת השליחים שהקים.
מפחד הצנזורה, נכתבו אותם מכתבים פעמים רבות בלשון סתרים, המורכבת בעיקר משימוש
במילים בלשון הקודש המובנות לקורא המכתב, אך לא לצנזור. כמו במכתב שכותב ר' חיים
ישראל אייז לראשי אגו"י בארה"ב עוד בראשית
המלחמה כאשר עדיין לא ידעו בעולם על תחילת ביצוע תוכנית ההשמדה הנאצית,
"ידידנו הרב
אלכסנדר זושא פרידמן הי"ו כותב לי תודה בשם
האדון "מקיים נפש" וכי האדון "חללי רעב" הנהו מבקר תמידי
במשפחות חברינו..."
ומוסיף ר'
חיים ישראל ומפרט במכתב לאגו"י בלונדון "והנה המצב של אחינו בצרפת ובפרט
בפולין הולך הלוך ומרע מיום ליום. בורשה מתים בכל חודש
ששת אלפים יהודים ומרביתם ברעב..."
מאות
המכתבים נזרמו אליו לר' חיים
ישראל אייז ויצרו תמונה נוראה, והוא הציל נפשות רבות
ממוות. מוות ממש. ואלפים רבים אחרים הציל מרצח תהום היאוש
כאשר הושיט להם את שרביט התקווה, שרביט האמונה.
אנשי ההצלה של אגודת ישראל – הראשונים שהעיזו
בדיון
הציבורי הסוער המתנהל הן בעיתונות והן באקדמיה,תורמים מאות המכתבים שבארכיונו של
ר' חיים ישראל אייז להשלמת התמונה של רשת הצלה מסועפת
שנטוותה ע"י יהודים חרדיים בשוויץ הניטרלית. מתוך המכתבים עולה תמונה מפורטת
של המערכת אותה הפעיל: שליחים בארצות הכבושות, רשת של"סייענים" בצלב
האדום ואנשי קשר בשגרירויות הזרות בברן. התרומה החשובה ביותר של מאות המכתבים
בארכיון של ר' חיים ישראל אייז היא במתן ביסוס ברור
לדעה שהובעה ע"י היסטוריונים, ובראשם פרופ'
דוד קרנצלר בארה"ב,כי העסקנים החרדים וביניהם
בנוסף לר' חיים ישראל בני משפחת שטרנבוך,
הרב ד"ר שאול ווינגורט,עו"ד מאיר מילר, ואחרים, היו המובילים בשבירת החשיבה
ה"מקובלת" בין העסקנים היהודים האחרים בראשם מר סאלי
מאיר יו"ר איחוד הקהילות היהודיות בשוויץ. העסקנים האחרים טענו כי אסור לפעול
בדרכים שאינן חוקיות ולהרגיז את "הגויים". בסופו של דבר אנשים כד"ר זילברשיין נציג הקונגרס היהודי העולמי בשוויץ, הצטרפו
לדרך שהטוותה הקבוצה החרדית ונעזרו בתשתיות של הקשרים
ושיטות העבודה של הפעילים החרדים.
מסירות נפש – ששרשיה עמוקים
ר' חיים
ישראל אייז
נולד בשנת התרל"ו (1876) באיסטריק
שבגליציה. במשפחה מספרים כי
זכה להיות היחיד מעשרת ילדי המשפחה ששרד מגיפה של מחלת הדיפטריה-שבאותה עת לא היה
לה מרפא. אביו ר' משה ניסן אייז לקח את בנו הרך לחצר
האדמו"ר מסדיגורא וזה ברכו והוסיף לילד ישראל
–"חיים" וברכת הצדיק נתמלאה מעבר למשוער. ר' חיים ישראל אייז זכה לחיים והקמת
משפחה מפוארת משל עצמו שכל צאצאיו, ניניו
ובני ניניו שוקדים על תלמודם, אך מעבר לכך זכה להיות המזכה בחיים של רבבות מאחיו
בעת החשוכה ביותר לעם ישראל, בתקופת השואה הנאצית.
בתהפוכות
הגורל היהודי הגיע ר' חיים ישראל אייז לשוויץ הניטרלית
בהיות איש צעיר וקבע את מושבו בעיר ציריך
בה הפך לאיש עסקים מצליח.
נכדו מספר:
"סבא אהב את לשון הקודש. הוא לא רק כתב בשפה עשירה ומליצית במכונת הכתיבה
שרכש בהזמנה מיוחדת, אפילו השעון בבית היה עם אותיות עבריות במקום מספרים, הוא אהב
את ארץ ישראל ותמיד חלם לעלות אליה. ביתו היה פתוח לכל כל אורח שנזדמן לציריך היה
סועד על שולחנו רבנים ופעילי ציבור ואיתם עוברי אורח ועניי העיר".
כשהתחילו
להגיע העדויות והדיווחים מארצות הכבוש הנאצי- הכל השתנה
סבא זנח לגמרי את עסקיו הוא הרגיש, כי לעת כזאת זכה בחיים. מתחילת המלחמה הוא לא
ישב לאכול ברגיעה ושנתו נטרפה בלילות-אפילו ממיטת חוליו בבית החולים המשיך להריץ
מכתבים ולתת הוראות.
את כל הון
המשפחה שנצברה בשנים של עבודה הוציא והוא עצמו נפטר משברון לב על גורל אחיו
היהודים שידו קצרה מלהציל את כולם.
"המלאך
המושיע" –העברת חבילות מזון לגטאות ולמחנות
כשהחלו
להגיע מאירופה הכבושה התיאורים על הרעב
והמחסור, היה ר' ח"י ממהר להעביר כספים בדרך לא דרך לידיו של ידיד מליסבון,
וזה היה רוכש קקאו, קפה, סוכר, תה וסרדינים ומעבירם לתעודתם. את המוצרים האלה שהיו
יקרי המציאות בזמן המלחמה בכל מקום יכלו היהודים הרעבים להחליף בכמויות גדולות של
קמח ותפוחי אדמה.
את משלוחי
המזון מימן ר' ח"י לעיתים קרובות
מכיסו, וחלק גדול מהונו הוקדש למטרה זו.
אנו קוראים
במכתבו של ר’ ח"י אייז לאיסטנבול בינואר 1942:
"אי"ה
ביום א' אצווה לשלוח סרדינען וצימוקים גם אל הרבנית מרת
שרה אלתר תי'... "(הרבנית הי"ד של ה"בית ישראל" זי"ע).
אחת הדרכים
להעברת המצרכים לפולין היתה ע"י הצלב האדום. את
המזון שרכש היה ר' ח"י מעביר לז'נבה, שם היו לו קשרים טובים עם יו"ר הצלב
האדום . אנשי הצלב האדום הבין לאומי היו מעבירים את חבילות המזון לסניפם בגרמניה,
וזה היה מחלק את החבילות לנמענים.
ר' חיים
ישראל היה עושה מאמץ מיוחד כדי לאפשר ליהודי הגטו לקיים מצוות כהלכתן. לשם כך היה
שולח ארבע מינים, מצות וצמוקים ליין בעבור ארבע כוסות. בסוכות האחרון של גטו ורשה, בשנת תש"ג, הגיעו יהודים
רבים לקיים את מצוות ארבעת המינים בסוכתו של הגאון הרב מנחם זמבה הי"ד. את האתרוג, שבגטו היה כמעט בבחינת
"בל ימצא", שלח לו חיים ישראל.
היו שפקפקו
ביכולתו של ר' חיים ישראל להעביר חבילות מזון אל תוככי הגטאות והמחנות, אולם
מעדויות ניצולים עולה כי החבילות הגיעו ליעדן.
"חבילות
מר' ח"י אייז היו מגיעות למחנה לידיה של הגב’ צילה אורליאן (אשת אחיו של מנהל סמינר בית יעקב
בקראקא) באושוויץ עד סוף
המלחמה. היו בהם שקדים ודברים יבשים אחרים... אני לא יודעת איך הן הגיעו, זה היה
ממש נס." מספרת אחת מהניצולות.
חבילות אלו
לא סיפקו מזון רק לגוף, אלא שימשו גם כצרי לנפשות הדואבות והעניקו למקבליהן את
התחושה שיש מי שדואג להם מחוץ לגדרות התיל.
תעודות
אזרחות זרות – תעודות לחיים
ברור היה כי
אין די במשלוח כספים וחבילות מזון, ויש צורך לעשות הכל
כדי לחלץ יהודים מן התופת הנאצית.
לשם כך, יצר
ר' ח"י קשר עם הקונסול הפרגוואי, מר היגלי שהיה
מנפיק תעודות אזרחות של ממשלת פרגוואי ודרכונים. את התעודות היה ר' חיים ישראל
ממהר לשלוח לפולין, כשהוא שולח את המכתב בשמו של אחד מבני משפחתו של המקבל, כדי
למנוע את זיהויו בידי הצנזור. את הדרכונים היו מצלמים ושולחים את הצילום מאושר
בידי נוטריון.
בציבור ידועים הסיפורים על הקונסול היפני בקובנה ועל ראול
וולנברג שהנפיק ליהודים אלפי ויזות אך סיפורו של ג'ורג מנטלו מהקונסוליה של אל סלבדור בז'נבה ידוע פחות.
באביב
תש"ג, הפגיש ר' ח"י אייז בין שני אנשים:
עו"ד מאיר מילר, פעיל אגו"י בפריז שנמלט עם
משפחתו לשוויץ וג'ורג' מנטלו,
או בשמו היהודי יוסף מנדל, שהיה מזכיר ראשון בקונסוליה של אל סלבדור
בז'נבה.
המפגש הזה
הוליד מהפכה בשוק התעודות הדרום אמריקאיות. עד לאותו יום מחיר תעודה כזאת מפרו או
מפרגוואי הגיע למאות ואלפי פרנקים. חיים ישראל אייז שבר
את השוק: ידידו של ר' חיים ישראל מהאגודה בפריז עו"ד מילר
עבד בחינם, וגם מנטלו לא ביקש תשלום, וכך הונפקו עשרות
אלפי תעודות חינם אין כסף.
בתחילת
המלחמה נשלחו בעלי הדרכונים הללו, ובתוכם חלק מבני משפחתו של האדמו"ר מגור, לויטל, שהיה מחנה מעצר לנתינים זרים בצרפת.
הרבנית רבקה
אלתר-רפפורט (בתו של ה"בית ישראל") הי"ד
כותבת לר' ח"י אייז בשם
בני משפחת רפפורט
שהיו יחד בויטל: באתי ... לויטל
פה התנאים טובים מאד ושלומנו טוב... אני מקוה שיבואו
כולם הנה ונהיה ביחד פה..."
בט"ו
מרחשוון תש"ג נפטר ר' חיים ישראל במחשבה כי יהודים אלה ניצלו. אולם אנו
יודעים כי בשנת תש"ד, לאחר חג הפסח הועברו כל יהודי ויטל
לאושוויץ (למעט בודדים, וביניהם ר' הלל זיידמן מחבר "יומן גטו ורשא"),
שם מסרו את נפשם על קדוש ה' הי"ד.
אבל השיטה
שפיתח ושכלל ר´ ח"י אייז הוכיחה את עצמה בסופו של
דבר כאשר לקראת סיומה של המלחמה ניצלו חייהם של עשרות אלפים מיהודי הונגריה
שהונפקו להם תעודות אזרחות דרום אמריקניות. לדעתם של ההיסטוריונים רצו הנאצים שרשת
זו תפעל וגם הכירו בתעודות שהנפיקה, כיוון שבסיומה של המלחמה השתמשו גם הם בתעודות
דומות על מנת להימלט למדינות דרום אמריקה.
איש
מעש ועט
ר' חיים
ישראל אייז היה בין מקימי תנועת אגודת ישראל העולמית
ומפעיליה המרכזיים. מיום ועידת קטוביץ' היה עוסק מדי יום ביומו בעניני אגו"י, ולמרות היותו סוחר בשוויץ, הקדיש עצמו
למענה. הוא לא הירבה להופיע בועדות או אסיפות, אלא פעל
בעיקר מאחורי הקלעים וכל החלטה שהובאה לפני הנשיאות זכתה קודם לכן לאישורו.
בימי מלחמת
העולם הראשונה, כשיהודים רבים נעקרו ממקומם, נדדו בדרכים וסבלו רעב, עוני ומחלות,
נחלץ לעזרתם ר' חיים ישראל. הוא הקים מערכת ענפה להעברת מידע על מקומם וצרכיהם של
הפליטים, ודאג להעביר לידיהם את הסיוע שקיבל ממי שיכול היה לתרום.
כנאמנם של גדולי ישראל, ריכז ר' חיים ישראל
תחת ידיו את ניהול קרנות הצדקה של אגו"י- קרן לעזרת יתומים, קרן הישיבות בא"י
, קרן הישיבות בפולין ובליטא ועוד קרנות רבות. לידיו הגיעו תרומות מארצות הפזורה
היהודית, והוא העבירן לזקוקים להן.
באריכיונו של ר' חיים ישראל מאות מכתבים בכתב
ידם של גדולי ישראל. נכדיו קוראים את מכתבו של הגאון הרב מאיר
שפירא המשתף את מקורבו ר' חיים ישראל בתוכנית להקים
ישיבה בעיר
לובלין, מכתבים מ"החפץ חיים"
הדואג להפצת הספרים החשובים שכתב ועוד ועוד...
בציריך
הוציא ר' ח"י לאור את עיתון "הדרך"
בטאון אגו"י -עיתון של איש אחד, בו כתב הוא עצמו
את כל המאמרים ודאג להדפסה ומשלוח העיתונים לתעודתם.
משוויץ
הרחוקה הוא ניהל את מערכותיה של היהדות החרדית בא"י, שבאותה עת עמד בראשה
הגאון הרב חיים זוננפלד רבה של ירושלים. הוא הביע את דעתו בצורה נחרצת
ובלשון הקודש צחה וברורה בכל הסוגיות שעמדו על סדר היום הציבורי. הוא השתמש בשופרה
של אגו"י, עיתון "קול ישראל" שיצא לאור בירושלים ובו כתב בקביעות
מאמרים רלוונטיים ורעננים כאילו נכתבו לעיתון של היום.
כמטרה
עיקרית לחיציו שימשה תנועת
המזרחי. בכתיבתו השנונה, בנימה הצינית של דבריו ובחידודי הלשון המיוחדים שלו,
לעג לאנשי המזרחי על כך שלא מלמדים לבניהם תורה, אלא יש להם "דת" אחת:
"דת העבודה". הוא גם טען שהסתפחות המזרחי לציונות הינה בעבור בצע כסף.
בכישרונו הרב הוא מתאר זאת: "המזרחי אומר שירה: מודה אני... ששמת חלקי בין
יושבי קרנות קרן היסוד וקרן קימת, ולא שמת חלקי בין יושבי ביהמ"ד בעלי אגודת
ישראל. אני עמל והם עמלים,..."
בכאב רב הוא
כותב על החינוך החילוני בא"י כי "יותר מארבעים אלף ילדי עמנו מחונכים
בביה"ס, ואשר בטוח הנני שלא יגדלו ח"ו ל"אפיקורסים", אחרי כי
אינם יודעים אף ידיעה כל שהיא מתוה"ק בכדי לכפור בה, מגודלים המה ל'עמי הארץ'..."
מעגל
שניסגר
"הממשלה
אישרה סרטיפיקטים לרבנית... עשה בעבורם את כל המאמצים." מברק זה, קיבל אבי
סבי, ר' חיים ישראל אייז בציריך באמצע שנות מלחמת העולם השניה, מידידו ושותפו לעבודת ההצלה הרב יצחק מאיר לוין (חתנו של ה"אמרי אמת").מסופר במברק על
אשרות הכניסה לא"י שהצליחו אנשי אגו"י בירושלים להשיג מהשלטונות
הבריטים.
כאשר פגשתי
את עורכת המודיע, שהיא גם נכדתו של הרי"ם
לוין, לצורך הכנת הכתבה, הראיתי לה את המברק שכתב
סבה לסבי. מברק בין שני יהודים שעשו ימים כלילות בניסיונותיהם להציל יהודים מבין
מלתעותיה של החיה הנאצית.
"את יודעת מי זו הרבנית חיה מירה שולמן שמוזכרת במברק?"
היא שאלה בהתרגשות, ומבלי לחכות לתשובה סיפרה:
"אמא שלי, דבורה לבית מוסטוביץ לאחר
ששרדה את המלחמה, צורפה לקבוצת צעירים העולה לא"י אשר קבלו הוראה לצאת לנמל
בשבת, אימי סרבה בעקשנות הרבנית שולמן
(אשתו של ראש ישיבת סלבודקא), נכחה במקום ואימצה את
הנערה היתומה לבת. הן עברו יחד את כל טילטולי הדרך, עד
שזכו להגיע לארץ ישראל. נכדת ר' חיים ישראל אייז נותנת
לי את המברק והקצוות מתחברים סבא – אמא –
הרבנית שולמן ... נפלאות דרכי ה'..."
אבד חסיד מן הארץ
בפעילותו
הציבורית היה ר' חיים ישראל אייז עסקן אגודתי נלהב
שהשתתף בכל הכנסיות הגדולות וסופר פורה ומפרה. קנאי נלהב לכבוד שמים אבל אוהב שלום
ורודף שלום, כשהדבר נגע להצלת נפשות, כאן נפלו כל המחיצות. בכל תחומי פעילותו
הגדיל לעשות ובעבודת ההצלה הוא לא ידע לאות ולא ידע מרגוע, בתוך ים הדמעות וחשכת
האפלה בשנות השואה היתה כתובתו של חיים ישראל אייז
מקור לתקווה ולאמונה. "חיים ישראל" היה שמו והוא הגשים זאת למעשה, חייו
היו לישראל, לעם ישראל, מקודשים כולם.
מסירות נפשו
והקרבתו למען כלל ישראל מצווים לנו היום את העבודה והיגיעה למען כלל אחינו, בבחינת
"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא".
קישורים:
* לערך ר' חיים ישראל אייז בויקיפדיה
* לכתבה על
מערכת ההצלה בעיתון "בשבע"
* ד"ר
חיים שלם כותב על ר' חיים ישראל אייז באתר יד
ושם
* על פעולות
ההצלה והויכוח בין אגודת ישראל לציונים באתר "הארץ"
* מאמרו של
נתן עק "נסיונות
הצלה על ידי דרכונים ותעודות אזרחות של ארצות אמריקה הלטינית"
* "החרדים הובילו את מערכת ההצלה",
מאת גב' שושנה גולדפינגר