יאנוש קורצ'אק

 

תעודת זהות ליאנוש קורצ'אק:

 

שם הנדריק גולדשמיט

שם ספרותי יאנוש קורצ'אק

ארץ לידה פולין

עיר ורשה

שנת לידה 1879

מקצוע סופר, רופא, מחנך, מנהל בית יתומים, מרצה

שם האב יוסף גולדשמיט

מקצוע האב עורך דין

מקצוע הסב רופא

שם האם רוזה

שפת הדיבור בבית פולנית, אידיש

דת יהודי מתבולל

הקשר שלו לילדים ולחינוך יאנוש קורצ'אק עבד בבית חולים וטיפל בילדים, הדריך במחנה קיץ לילדים ממשפחות מצוקה, קורצ'אק כתב ספרים על ילדים ונוער וספרים לילדים ונוער, קורצ'אק ניהל בית יתומים, קורצ'אק הרצה על הדרך הרצויה ביחס לילדים.

 

בית היתומים של קורצ'אק:

התקופה והסיבות שבגללן עלה במוחו של קורצ'אק הרעיון להקים את בית היתומים:

 

א.      כאשר ביקר בבתי יתומים אחרים ודימה אותם לבתי סוהר באורח החיים             

      שבהם וביחס המבוגרים לילדים שנראו כשל סוהר לאסיר:

א1. היחס בין הילדים וההנהלה היה ללא כל הבנה הדדית והילדים היו כפופים    

       לפקודות ולתקנות חמורות הנקבעות על ידי ההנהלות.

א2. הילדים היו נתונים באווירה מתמדת של פחד, שקר, מלשינות ולא היה כל  

       שיתוף פעולה בינם לבין מוריהם.

 

ב.      קורצ'אק רצה לשנות את כל זה ולבסס בית יתומים על הבנה הדדית בין   

      מבוגרים לילדים ועל כבוד והערכה לילדים.

ג.      קורצ'אק התעניין בעולמו הרוחני והגופני של הילד הבריא בכל גילוייו, בתהליכי   

      התפתחותו ובפעולות הגומלין שלו עם הסביבה הקונקרטית.

 

וכך בשנת 1911 נכנס קורצ'אק לבית היתומים ברחוב קרוכמלאנה אשר נבנה לפי תוכניותיו והוא מנהלו.

 

 

 

 

 

מבנה בית היתומים :

 

הבית הלבן ברחוב קרוכמלאנה הוא מגרש גדול מוקף חומה אשר לצד שערו עומד שוער. מעבר לחומה ישנה חצר גדולה ושקטה ולפנים בנין לבן, רב חלונות בעל 3 קומות, מרתף ומעל הקומה ה3- ישנו בית קטן מרובע שקבוע בו חלון גדול קמרוני  אשר בו מתגורר קורצ'אק.

 הבניין הגדול מיועד ל130- ילד ובקרבתו ארבעה בתים קטנים מבודלים לאלה שאינם מסוגלים או יכולים לחיות בחברה או לאלה שהחברה עייפה אותם והם מעונינים בבדידות, אלו הם בתי המתבודד, חלק מבתי המתבודד יהיו ריקים וחלקם מרוהטים עם ספרים וצעצועים.

 

מעבר לדלת הבניין הגדול  ישנו מסדרון שיש מרווח ומדרגות שיש המובילות לכיוונים שונים: למטה למרתף, למעלה לתוך הבית.

עולים במדרגות השיש הרחבות ומגיעים לאולם גדול, מהעבר האחד של האולם חצר גדולה ומהעבר השני ישנה דלת, מעבר לדלת ישנו משרד ריק, שם מקבל קורצ'אק הורים וילדים לשיחה.

 

האולם הריק היה ארוך מאוד כמעט כמידת אורכו של כל הבית ונתחלק לשני חלקים: בחציו האחד שולחנות ומסביבם כיסאות החלק לאכילה ובחציו השני אין רהיטים ושם משחקים הילדים כשאין מזג האוויר נותן להם לשחק בחצר.

ברוב האולם תקרה גבוהה בשיעור שתי קומות, אך מצידה האחד משתרעת לכל רוחבה גזוזטרה המנמיכה את התקרה בקומה אחת והיא משווה לאולם מראה של תיאטרון.

 

על הקירות תלויים הודעות שונות בהן מודיעים הילדים לחבריהם על פעילויות שונות ומשתפים את בילדים בסקרים שונים ובהצעות שונות.

בקיר השמאלי של האולם ישנו ארון גדול המחולק להמוני מגירות, כל מגירה שייכת לחניך אחר שם החניך שם את חפציו האישיים.

 

דלתות הובילו מן האולם אל חדרים צדדיים שהיו מרוהטים ככיתות בית הספר:

החדרים שימשו כבית כנסת, ללימוד יידיש ועברית, להכנת שיעורים, למקום פגישה של חוגים שונים, לדיונים של בית המשפט, לקריאת העיתון השבועי של בית היתומים ועוד

 

היו בבית היתומים שני חדרי מיטות אחד לבנים ואחד לבנות .

בחדר המיטות לבנים היו 50 מיטות ובחדר המיטות לבנות היו 56 מיטות.

ליד כל מיטה היה מונח כיסא עליו היה מניח החניך את בגדיו.

היה גם חדרי רחצה נפרדים לבנים ולבנות.

וכאמור מילא בית היתומים אחר כל צורכיהם של הילדים. 

          

תיבת טקסט: חדר השינה של הבנות בבית היתומיםחדר השינה של הבנות בבית היתומים של ינוש קורצ'ק

 

 

תהליך קבלת ילד לבית היתומים:

 

לפני שנכנס ילד לתקופת הניסיון בבית היתומים היה עליו להיות בן מעל ל7- שנים וללא כל פיגור שכלי או מחלה.

 

תקופת הניסיון:

כל חבר חדש היה מקבל לפרק זמן של שלושה חודשים אפוטרופס מבין התלמידים הותיקים שהיה יועצו, מדריכו ומגנו של החדש. האפוטרופס היה מסביר לחדש את כל סדרי המקום ומסייע לו להכיר את כל הנהלים, הנוהגים, והתקנות ומראה לו כיצד להתנהג לפי המקובל.

 

לאחר כחודש מהגעת הטירון ( חניך החדש ) נערך על הטירון משאל בקרב כל ילדי בית היתומים ובו כל ילד מתבקש להצביע ולהגדיר את יחסו לטירון, ישנם שלושה אפשרויות הצבעה:

פלוס משמעו "אהוד עלי"

מינוס משמעו "שנוא אבל עדיין איני מכיר אותו"

אפס "אני אדיש כלפיו"

טירון שקיבל הרבה מינוסים היה מוגדר כ"טירון חשוד" ולמשפחתו הייתה מגיעה הודעה שנשקפת לו סכנה של הוצאה מהמוסד.

 

לאחר שנה להימצאות הטירון בבית ביתומים נערך עליו משאל נוסף בקרב החניכים ובו נתבקשו החניכים לתת לטירון את דרגת אזרחותו בבית היתומים:

א.      מכביד

ב.      אדיש

ג.      תושב

ד.      נדרש

את הילד ה"מכביד" ניתן היה להוציא מהמוסד אם לא חל שיפור בהתנהגותו.

ה"נדרש" היה למעשה טירון אשר קיבל אזרחות מלאה, ה"תושב" קיבל אזרחות מלאה זמנית למקרה שיוחלט אחרת וה"אדיש" היה זה שחניכי המוסד אדישים אליו והצטרפותו למוסד עודנה בקרב שאלה.

ה"תושבים" קיבלו פתק אשר עודד אותם להמשיך ולשפר את דרכיהם ולהפוך ל"נדרשים" כלומר אזרחים מלאים.

         

 גישתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק


יאנוש קורצ'אק פיתח גישה חינוכית מהפכנית ומיוחדת שהתרכזה בילד – באהבה לילד, בכבוד הילד ובזכויותיו. בתי היתומים שהקים היו מבוססים על שלטון עצמי של הילדים ועל שוויון בין התלמידים. זכויות התלמידים כללו גם את האפשרות להתלונן על המורים, וגם להתלונן על מעשי תוקפנות של ילדים אחרים. את התלונות היו מביאים אחת לשבוע לפני חמישה שופטים, שנבחרו על-ידי התלמידים וכללו גם מחנך אחד. שופטים אלה דנו בכל התלונות והתביעות שהצטברו במשך השבוע, וזאת על-פי "ספר החוקים" שחיבר יאנוש קורצ'אק.
קורצ'אק שימש כמרצה במכון היהודי למורים בוורשה ובאוניברסיטה החופשית של פולין, וגם הגיש שידורי רדיו בנושאי חינוך. הוא פרסם שני ספרי עיון בחינוך ילדים – "כיצד לאהוב ילדים" ו"זכותו של הילד לכבוד".

הנה קטע מתוך ספרו של יאנוש קורצ'אק "כיצד לאהוב ילדים":
"
מתקרב אתה לילד בנדיבות לב, והוא נסוג במורת רוח, לעתים אפילו במשטמה. אולי עשית לו רע, אולי עשה הוא לך מעשה רע – ויושרו אינו מרשה לו לקבל פינוק שאינו מגיע לו. תרשום לפניך את המקרה, ושאל שוב את הילד כעבור שבוע, כעבור חודש. ייתכן שהוא ישכח, ייתכן שהוא יספר, וייתכן שבחיוך מבויש יוכיח שהוא זוכר – אך אינו רוצה לספר. כבד את סודו…
אם הילד מפקיד בידך את סודו – שמח על זה, מפני שאמונו בך הוא הפרס החשוב ביותר… אבל אל תאלץ אותו לגלות את סודו, מפני שיש לו זכות לשמור עליו. אל תכריח אותו באמצעות הפצרות, עורמה או איומים – כל אלה יהיו בלתי מועילים… הם רק ירחיקו אותך מהילד…"

על-פי "כיצד לאהוב ילדים", תרגם מפולנית: יעקוב קורצ'אק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ך – 1960, עמ' 53 – 54.

 

 

 

 

אורח החיים בבית היתומים:

 

בבית היתומים של קורצ'אק גדלו ילדים יתומים ובני עניים עזובים. מבני בית היתומים היו מלאי אוויר ואור, והחיים בהם היו מאורגנים במסגרת שהניחה מקום רב לשוויון ולחופש. כל ילדי בית היתומים לבשו תלבושת אחידה על מנת לא לקפח את אלו שמשפחותיהם אינם שולחות להם בגדים. בילדים שהתקבלו לבית היתומים היה קורצ'אק מטפל בעצמו, מספר את שערותיהם, גוזז את ציפורניהם ובודק את מצבם הגופני שכן קורצ'אק היה הספר והרופא של בית היתומים. בין הילדים שררה אחווה קבוצתית וקורצ'אק עשה כפי יכולתו למנוע התדרדרותם לפשע ולכנופיות. במבנה חברת הילדים של קורצ'אק היו יסודות של משפחה מרובת נפשות המשמשת רקע לחינוכם של הילדים.

 

קורצ'אק דאג לכך שקשריו של הילד עם משפחתו הטבעית, הורה שנותר בחיים או כל קרוב אחר לא ינותקו, ואחת לשבוע, ביום השבת היו מבקרים החניכים אצל משפחותיהם ללא הגבלה. לאלו שלא נותרו להם קרובים היה קורצ'אק דואג במיוחד - לוקח אותם לגן החיות, לקולנוע ולהצגות שונות.

 

כל חניכי בית היתומים הלכו לבתי ספר אשר נמצאו בקרבת מקום ושם למדו היתומים. יאנוש קורצ'אק היה עוקב אחר הכנת שיעורי הבית של חניכיו אשר למדו בבתי ספר בעיר וסייע להם רבות:

בין התלמידים שפיגרו בקריאה או שהתקשו בה היה עורך תחרויות קריאה וכך דרבן ילדים ליתר מאמץ.

 

 פעמיים בשנה מוזמנים המשפחות לישיבות עם המחנכים, בישיבות היה מודיע המוסד למשפחות על עברות חמורות של הילדים, הן חותמות על תעודת ביה"ס ומוזמנות להצגות הנערכות במוסד.

 

בחדר האוכל בזמן הארוחה ישבה ליד כל שולחן קבוצה מעורבת של ילדים, בנים ובנות בני גילאים שונים ולהם מדריך, אף קורצ'אק וסטיפה ( העוזרת ) ישבו לאכול עם הילדים.

 

הקפדה מיוחדת הקפיד קורצ'אק על ניקיונם האישי של חניכיו ועל החינוך לניקיון. קורצ'אק נתן עידוד לניקיון על ידי מתן פרסים ועל ידי הנעה לשמירה על הניקיון, כך קיבלו הילדים שהקפידו על ניקיונם בגדים יפים, אלו שניקיונם הניח את הדעת קיבלו בגדים כביסים אלו אשר ניקיונם לקה בחסר קיבלו את הבגדים הלא יפים שאף אחד לא רצה.

 

כדי להקנות לילדים הרגשת ביטחון דלק האור כל הלילה בחדרי השירותים וגם אחד המחנכים ישן בחדרי השינה.

 

קורצ'אק דאג לילדים דלי המשקל בדיאטות מיוחדות והיה משדל אותם לאכול יותר ע"י משחקים ותחרויות.

 

קורצ'אק היה קשוב לתלונות הילדים והשתדל לטפל בכל התלונות שהופנו כלפיו ולא שידל את חניכיו שלא יפה להתלונן על אנשים בפניהם כרוב המחנכים. קורצ'אק הנהיג הסדר במוסדותיו והוא הקשר בכתב עם תלמידים, הייתה תיבת דואר מיוחדת בה היו הילדים משלשלים אליה את מכתביהם, בהם היו מביעים את משאלותיהם, לבטיהם, ספקותיהם, בעיותיהם, חששותיהם וכדומה. על חלק מהמכתבים היה קורצ'אק עונה במהלך שיחה אישית או דרך מכתב.

 

בבית היתומים הוקדש מקום נרחב למשחקים, פעילויות, טיולים ותרגילים ספורטיביים, קורצ'אק עצמו היה משתתף במשחקי הילדים ואף לא נמנע מלעשות עימהם מעשי קונדס או תעלולים פרועים.

 

בבית היתומים של קורצ'אק של נודעה אותה הרגשה של משטר מכביד, של חסדים וצדקות מזה ושל דיכוי רוחני  ושלטון תקיף של מחנכים מזה, קורצ'אק ביקש לשחרר את יתומיו מכבלי השעבוד, להעניק להם עד כמה שאפשר שלטון עצמי ולפתח את עולמם העצמי. לחברת הילדים היו מוסדות שלטון משלה, בכללם:

בית דין אשר בו שפטו ילדים ונשפטו ילדים אשר ביצעו עברות

פרלמנט מוסד השלטון הבכיר ביותר

ועדת חקיקה בה נקבעו תקנות וחוקים

ועדת ספורט ריכזה את אירועי הספורט

ועדה לארגון העבודה וחלוקתה דאגה לכל  עניני העבודה בבית היתומים

ועדת עיתון אשר דאגה להוציא את עיתון בית היתומים אחת לשבוע

ועדה לקביעת דרגות אזרחות בה נקבעה דרגת האזרחות של כל חניך

וכדומה.

 

חיי היום יום בבית היתומים היו מאורגנים ארגון מדוקדק של תורנים, מפקחים וכיוצא בזאת.

 

 

פעילויות חברתיות:

 

על מנת להפיג את החד-גוניות של בית היתומים דאג קורצ'אק להכניס הזדמנויות רבות ככל האפשר לשמחה, להתפרקות ולעליזות. קורצ'אק שידל לחגיגיות מרובה בימי חג ומועד וניסה להרבות במועדים  על ידי קביעתם  של ימים מיוחדים המוקדשים לנושאים שונים שנתנו הזדמנות להעלאת מצב הרוח, כגון: "יום שלא כדאי לקום בו" (היום הקצר ביותר בשנה), "יום השלג הראשון" ועוד

ימים אלו היו ימי התעוררות כללית, משחק ומעשי קונדס בהם לקח אפילו קורצ'אק חלק לא מבוטל.

 

כמו כן היו גם פינות עיון ופינות למשחק, הייתה גם תזמורת ועיתון שבועי ומדי פעם יצאו להצגות.

 

העיתון ("מאלי פשגלונד") מכשיר חינוכי רב חשיבות ראה קורצ'אק בעיתון הילדים, עיקר חשיבותו של עיתון זה אינו בכך שהוא מיועד לנערים ולילדים אלא בכך שהוא נכתב ונערך ע"י נערים וילדים. העיתון הוא מרכז לפעילות חברתית, לעבודה קולקטיבית ולבירור רעיוני חברתי. העיתון לילדים ולנוער הנו כלי ביטוי ליחיד, פורקן למחשבותיו ולרגשותיו ואמצעי להתלבטותם של אותם פרטים הנבוכים ומסתגרים בשיחה ובוויכוח שבעל פה.

כל ילד אשר כתב לעיתון קיבל שכר סמלי כל כתבו, "שכר סופרים".

 

       

 

 

בית היתומים בתקופת מלחמת העולם השנייה:

 

דרך התמודדותו של קורצ'אק עם המעבר של בית היתומים לגטו והתנאים החדשים שנוצרו:

 

בשלהי 1940 הועבר בית היתומים של קורצ'אק וסגלו למבנה בית ספר רגיל.

בית היתומים פעל במתכונת רגילה על אף הצפיפות הרבה שבה היו נתונים הילדים (כ250- ילד) נשמרו חיי התרבות, הועלו הצגות והספרייה המשיכה לפעול.

 

הבעיה בגטו הייתה השגת אוכל לילדים הרעבים. קורצ'אק עשה מאמצים רבים להציל את ילדיו מרעב וממות לשם כך נפגש עם כל מנהיגי הגטו, גם אלו שהיו שנואים על כולם, צעק, תבע ואיים.

 

סופו של בית היתומים:

 

סופם של הילדים היהודים בבית היתומים ושל סגל העובדים אשר שהו בגטו היה לעלות לרכבת לטרבלינקה ולהיכנס למחנות ההשמדה. כאמור הציעו הגרמנים ליאנוש קורצ'אק חנינה ממות ואפשרו לו להישאר בגטו אבל קורצ'אק דחה הזדמנות זו רק בכדי להישאר עם ילדיו ברגעיהם האחרונים, כאשר השקר היחיד שסיפר קורצ'אק לילדיו היה לאן מועדות פניהם.

 

פינוי בית היתומים

 
  עגלות רתומות לסוסים נושאות חפצים מבית היתומים של יאנוש קורצ'אק                                                                                 

         

               מגישים:         בן יעקב קדם בן אסולין ושי ג'רופי