"הרולטות" הופיעו לראשונה בדצמבר 1970. חיל-האוויר האוסטרלי המלכותי (RAAF) מתחזק את הצוות האירובטי, שיושב בבית-הספר המרכזי לטיסה (The Centaral Flying Scholl-CFS). מטרת הצוות האירובטי הינה הצגת מיומנויות הטיסה של החיל לקהל הרחב. הצוות האירובטי מפעיל שבעה מטוסי "פילטוס" מדגם PC-9A (אחד מהם רזרבי, ולא מופיע), הצבועים באדום-לבן (ראה תמונה).
מבנה הצוות האירובטי. הצוות מורכב משבעה טייסים, שאחד מהם משמש כטייס רזרבי, פרשן במופעים ואיש יחסי ציבור. כל טייס משרת בצוות כשנה וחצי. טייסי הצוות הינם טייסים מנוסים, ולורבם יש ניסיון של לפחות 3000 שעות טיסה על מטוסים שונים, כמו: F/A-18, F-111, Hercules ועוד... מלבד ההשתתפות במופועי הצוות האירובטי, כל טייס מדריך על מטוס ה-PC-9A, ועל המטוס, שטס עליו לפני הצטרפותו לצוות.
תולדות הצוות האירובטי. מופעם הראשון של ה-"רולטות" היה בבסיס חיל-האוויר האוסטרלי המלכותי (RAAF) "פוינט קוק" ("Point Cook"), בדצמבר 1970. מקור השם "רולטות" בה מתרגיל, שביצע הצוות, בו שני מטוסי Macchi של הצוות טסו בכיוונים מנוגדים מסביב מעגל אופקי, וחצו זה את זה מול הקהל.
מטוסו הראשון של הצוות היה מטוס האיירמאצ'י Macchi) MB-326H), שליווה את הצוות מהיווסדו ועד 1989. בשנת 1989 הוחלף המטוס במטוס ה-PC9/A השוויצרי של חברת "פילטוס"-שוויץ, שישמש גם כמטוס האימון של החיל. במשך אותה שנה השתתפו במופעים זוג מטוסי Macchi, וצמד מטוסי PC9/A. במרץ 1990 הופיע הצוות לראשונה במבנה של שישה מטוסי PC-9/A. מאז הרכבו של הצוות לא השתנה.
ל"רולטות" קדמו שני צוותים אירובטים אוסטרלים. הראשון, "The Red Sales", שהופיע לראשונה לפני קהל בפברואר 1962, במבנה של ארבעה מטוסי de Havilland Vampire T-33. השני, "Telstars", שנוסד בפברואר 1963. כמו ה-"The Red Sales" גם ה-"Telstaes" הופיעו במטוס ה-Vampirs. הופעתם הראשונה היתה בבית-הספר ניווטי אוויר של חיל-האוויר האוסטרלי (School Of Air Navigation (San) course graduation). בפברואר 1968 הופיע הצוות לראשונה עם מטוס האיירמאצ'י MB326H האיטלקי. ה-Macchi הוא מטוס מהיר קל לשליטה ומותאם במיוחד לעבודת הצוות האירובטי. באפריל 1968, התפרק הצוות עקב חוסר התעניינות חיל-האוויר האוסטרלי המלכותי במפגנים טיסה.
מפקד המרכז ללימוד טיסה בוחר את טייסי ה-"רולטות" מסגל טייסי המרכז. ל-"רולטה" חדשה, שמצטרפת לצוות לוקח שלושה חודשים להסתגל. במהלך האימונים הוא יושב מאחורי, מי שהוא אמור להחליפו. האימונים מצולמים בווידיאו, ומנותחים לאחר הטיסה. במהלך 18 חודשי השירות בצוות האירובטי יכולים הטייסים להחליף את מקומם במבנה.
סוג המופע של ה"רולטות" תלוי במזג-האוויר באותו יום של המפגן. במזג-אוויר טוב הצוות יבצע את ה-"מופע הגבוה", הכולל מגוון מבנים ותמרונים שונים, ב-14 דקות של מפגן בגבהים בין 200 רגל ל-6000 רגל. אך כשמזג-האוויר לא מאפשר זאת יבצע הצוות את ה-"מופע הנמוך". השוני בין ה-"מופע הנמוך" ל-"מופע הגבוה" בא לידי ביטוי בהעדר תמרונים אנכיים ולופים.
מידע נוסף
האתר של טייסת Roulettes-האתר באנגלית.
מטוס ה-PC-9A. זהו דגם מתקדם יותר של מטוס ה-PC-7. טס לראשונה ב-1984. זהו הדגם השלישי של המטוס הבסיסי, ש"פילטוס"-שוויץ, פיתחה במטוס אימון. 30 מסוגו הזמינה סעודיה דרך בריטניה. חיל-האוויר האוסטרלי יבנה 67 מטוסים מסוג זה. למטוס ביצועים מרשימים בין מטוסי האימון מסוגו. מהירותו המרבית 600 קילומטר-לשעה, והוא יכול להרקיע לגובה של שש קילומטר.
מידע נוסף
"פילטוס"-שוויץ-יצרנית מטוס ה-PC-9A-האתר באנגלית.

"החצים-הצבעוניים", הוקמו ב-1968, ומפעילים עשרה מטוסים מסוג איירמאצ'י MB-339C סילוניים, הצבועים בכחול-לבן (ראה תמונה).
מבנה הצוות האירובטי. הצוות מונה 11 טייסים.
תולדות הצוות האירובטי. הצוות האירובטי של חיל-האוויר האיטלקי, הוקם בשנת 1968 בבסיס חיל-האוויר "יודין-ריבולטו", אולם רק בשנת 1982, החל הצוות להפעיל מטוסי סילון.
הצוות נודע לציבור הרחב, בעקבות תאונה קטלנית ומפורסמת, שהתרחשה במפגן אירובטי ענק, שערכו האיטלקים בבסיס ראמשטיין שבגרמניה, ב-28 באוגוסט 1988. במהלך המפגן התנגשו שלושה מטוסים זה בזה. שניים מהם התרסקו מיד על הקרקע, אך השלישי התלקח בלהבות, איבד שליטה, והתרסק לתוך הקהל. בתאונה זו נהרגו 66 איש ונפצעו למעלה מ-350.
בעקבות התאונה השתנו מאוד החוקים והמגבלות, שהיו מקובלים במפגנים אירובטיים גדולים, במיוחד כאשר מבוצע תמרון אנכי מול ומעל קהל הצופים.
מידע נוסף
האתר של טייסת Frecce Tricolori-האתר באיטלקית.
מטוס האיירמאצ'י MB-339C. מטוס אימון ותקיפה דו-מושבי (דגם C), תוצרת "איירמאצ'י"-איטליה. המטוס חד-מנועי והוא דגם משופר של דגמי A ו-B מאותו סוג. דגם נוסף (K) הוא חד-מושבי, המשמש לתקיפה וסיוע קרוב, ונושא 1,800 קילו-גרם חימוש תחת כנפיו. מהירותו המרבית 902 קילומטר-לשעה והרדיוס המבצעי שלו 395 קילומטר.
מידע נוסף
"איירמאצ'י"-יצרנית מטוס ה-MB-339-האתר באנגלית.

ארצות-הברית מפעילה שני צוותים אירובטיים. האחד של חיל-האוויר, המכונה "Thunder Birds" ("ציפורי-הרעם"), ומפעיל שישה מטוסי F-16C. השני של הצי, המכונה The Blue Angels ("המלאכים-הכחולים"), ומפעיל שישה מטוסי F/A-18.

Thunder Birds. "ציפורי-הרעם" נחשבים כיום לאגדה מעופפת חיה. הצוות הוקם שש שנים, לאחר שחיל-האוויר האמריקני הפך לזרוע נפרדת מהצבא. הצוות מופיע במטוסי ה-F-16C, הצבועים באדום-לבן (ראה תמונה). בנוסף, על כל מטוס מצויירת "ציפור-הרעם" (ראה תמונה).
מבנה הצוות האירובטי. הצוות מורכב מ-12 אנשי צוות, שבניהם גם אישה אחת.
תולדות הצוות האירובטי. במאי 1953, בחר חיל-האוויר האמריקני את מיטב טייסי הקרב שלו, והקים את הצוות האירובטי, כדי להראות לקהל, מה המטוסים של הקו הראשון וטייסיהם מסוגלים לבצע. היא הוכרזה כמבצעית, ב-1 ליוני 1953. בתחילה שמו של הצוות אירובטי היה "צוות אירובטי מספר 3600", ורק במהלך יוני שונה שמה ל-"Thunder Birds". מקור השם בה מהמסורת האינדינית. על-פי מסורת זו, הן הברק, והן הרעם נגרמים כתוצאה מציפורי-הרעם. הרעם נגרם כתוצאה מנפנוף בכנפיים הענקיות של הציפור, הברק כתוצאה ממצמוץ בעיניים, וסופת-רעמים כתוצאה מקרב בין שני ציפורים. מפקדו הראשון של הצוות היה רס"ן דיק קאטלדג'. מופעו הראשון של הצוות יצא פועל חודש לאחר תחילת האימונים ב-8 ליוני 1953 במבנה של מטוסי F-84G, מטוסו הראשון של הצוות. במשך השנים הפעיל הצוות עשרות מטוסים שונים, בעשרות מופעים ברחבי העולם, בהם הפגין ביצועים נועזים, בין היתר, הופיע הצוות בסרט "ארמגדון". הצוות מתחיל את הופעתו מהקרקע, כאשר הטייסים והמכונאים צועדים לעבר המטוסים, ומבצעים תרגילי סדר. טכניקת הטיסה שלהם היא "מסורתית-אמריקאית", כלומר התפצלויות רבות של המבנים והגעה של המטוסים מכיוונים שונים. בשנת 1982, הצוות החל להפעיל את מטוס ה-F-16A במקום ה-T-38. ב-1988, קלט את ה-F-16B, וב-1992, את מטוס ה-F-16C/D, שמשמש את הצוות במופעיו עד היום.
כיום כמעט חמישים שנה לאחר היווסדו של הצוות האירובטי, לאחר 55 מופעים ב-36 מקומות שונים, ולמעלה מ-7.1 מליון צופים, ממשיכים "ציפורי-הרעם" להפיגן את ביצועיהם, הן של המטוסים, והן של אנשי הצוות.
מידע נוסף
האתר של טייסת Thunder Birds-האתר באנגלית.
מטוס ה-F-16C. מטוס הקרב הקטן, הקל והמתוחכם, נחשב אחד ממטוסי הקרב המעולים, והטוב שבהם בכל האמור לכושר תמרון ולכניסה לזוויות קרב, ששום מטוס קרב אחר אינו יכול להגיע אליהן, תוצרת "לוקהיד-מרטין"-ארצות-הברית. המטוס מצוייד בכמה מערכות ייחודיות לו בלבד, לפחות עד מחצית שנות השמונים: מערכת ניהוג ממוחשבת, מוט-היגוי בצד, חופת תא-טייס בצורת בועה המעניקה ראות מצויינת לכל הצדדים ומושב נטוי שלושים מעלות אחורנית. עשרות מדינות קנו את המטוס, שרכש את תהילתן המבצעית בשירותו בחיל-האוויר הישראלי. דגם C של ה-F-16 מצוייד במנוע רב-עוצמה מקודמיו, וכן בשינויים פנימיים רבים, ששיפרו את ביצועיו בתחומי טווח, כושר נשיאה, מגוון חימוש ועוד. בתא-הטייס צגים, שעליהם מובזק המידע החיוני לטייס ומערכת תצוגת חלון קדמית רחבת זווית. ישראל רכשה 75 מטוסים מדגמי C ו-D.
מידע נוסף
אתר חיל-האוויר הישראלי-מטוס ה-F-16-האתר בעברית.
"לוקהיד-מרטין"-יצרנית מטוס ה-F-16-האתר באנגלית.

The Blue Angels. "המלאכים-הכחולים", הצוות האירובטי של הצי האמריקאי. מטרתו העיקרית היא לעודד את הגיוס לצי ולמארינס (חיל-הנחתים), ולהציג את יכולתו של הצי וצבא ארצות-הברית לאמריקאים, ולשאר מדינות העולם. הצוות מופיע במטוסי ה-F/A-18, הצבועים בכחול-זהב, הצבע של הצי האמריקאי (ראה תמונה). מכיוון שהמטוסים והטייסים חלק מהצי הצבאי הם יכולים להפוך למבצעים תוך 72 שעות מרגע ההודעה.
מבנה הצוות האירובטי. הצוות מורכב משמונה "מלאכים-כחולים" הטסים ב-F/A-18, ועוד שלושה טייסי C-130-Fat-Albert (מטוס התובלה של הצוות מאז שנות השבעים. מקור השם "Fat-Albert" בה מצורתו ומגודלו של המטוס). ממוצע הגילים של הצוות הוא 32. מכיוון שאין בצוות זה "טייסי רזרבה", אם אחד הטייסים חולה, הצוות טס במבנה חסר, ואם מפקד הטיסה חולה, המופע מתבטל.
ישנן שתי סיבות לכך, שאין טייסי רזרבה:
קיים קושי גדול ביותר למצוא טייס, שידע את תפקידיהם של כל ששת הטייסים, ואם קיים טייס כזה, אף טייס לא יסכים, לאחר עשרות שעות אימון, להישאר על הקרקע, בשעה שחבריו מבצעים תמרונים באוויר.
תולדות הצוות האירובטי. פקודת ההקמה של הצוות האירובטי הגיעה ב-24 באפריל 1946 מהאדמירל נימיץ. מקורו של השם "The Blue Angels", בא מאחד ממועדוני הלילה המפורסמים בניו-יורק, שבו נתקל אחד מחברי הקבוצה, בעת קריאה באחד מהמגזינים של העיר, כאשר הוא ושאר חברי הקבוצה טיילו בעיר.
מופעה הראשון של הקבוצה היה בג'קסונוויל, פלורידה, ב-15 ביוני 1946. הטייסים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, פיתחו בעצמם את תורת הלחימה של הצוותים האירובטיים. בשנים הראשונות, נקודת השיא במפגנים שלהם היתה יירוט מבויים של מטוס הצי, שנצבע בצבעי חיל-האוויר היפני מתקופת המלחמה, והופל מאש תותחים. באותם שנים מטוסו של הצוות האירובטי היה F-6F Hellcat, תוצרת "גורמן"-ארצות-הברית, והומצא מבנה היהלום, הייחודי לצוות זה, ושמוצג עד היום. מאז שהוקמה הטייסת ועד היום, שירתו בה שמונה סוגי מטוסים:
Hellcatbr F-6F תוצרת "גורמן"-ארצות-הברית, בין יוני לאוגוסט 1946. F-8F Bearcat, בין אוגוסט 1946 ל-1949. F9F-2 Panther (מטוס הסילון הראשון של הצוות) תוצרת "גורמן"-ארצות-הברית, בין 1949 ליוני 1950, ו-F9F-5 Panther תוצרת "גורמן"-ארצות-הברית, בין 1951 לחורף 1954-55. F9F-8 Couger תוצרת "גורמן"-ארצות-הברית, בין חורף 1954-55 לאמצע שנת 1957. F11F-1 Tiger (המטוס הראשון של הצוות, שעבר את מהירות הקול-1 מאך) תוצרת "גורמן"-ארצות-הברית, בין אמצע שנת 1957 ל-1969. F-4J Phantom II, תוצרת "מקדונל-דגלס"-ארצות-הברית, בין 1969 לדצמבר 1974. A-4F Skyhawk II תוצרת "מקדונל-דגלס"-ארצות-הברית, בין דצמבר 1974 לנובמבר 1986. F/A-18 Hornet תוצרת "בואינג"-ארצות-הברית, בין נובמבר 1986 ועד היום (הסיבה שהצוות אינו מופיע עם ה-F-14, היא מכיוון שהמטוס כבד ויקר יחסית ל-F/A-18, ואינו מתאים לטיסות במבנה קרוב, כמו שה"מלאכים-הכחולים" מבצעים). 213 טייסים שירתו בה, ופיקדו עליה ועל הצוות האירובטי 28 מפקדים. אחד מהם, ג'ק ברדי, הפך לאסטרונאוט. כדי להפוך לטייס בטייסת זו, עליך להיות טייס בצי או במארינס עם מינימום 1,350 שעות טיסה. השירות בטייסת זו, הוא בהתנדבות, ונמשך בין שנתיים-לשלוש שנים, וללא כל תשלום נוסף. כל חבר בטייסת זו חש כבוד רב להיות חלק מהצוות, המרכיב את הטייסת.
כל חורף, פורס הצוות האירובטי של הצי לבסיס הצי אל-סנטרו, שבקליפורניה, המוקף מדבר צחיח, ועומס תנועת המטוסים בו אפסי. בבסיס מתאפשרות סדנות אימונים ארוכות ומועילות, שבהן על כל טייס לקחת חלק ב-120 טיסות אימונים, שבהן מתפתחים תמרונים ותרגילים לסיבוב ההופעות של העונה הבאה. בכל עונה (בין מרץ לנובמבר), צופים בצוות למעלה מ-15 מליון איש, בנוסף אנשי הצוות מבקרים למעלה מחמישים אלף איש בבתי-ספר ובתי-חולים.
מידע נוסף
האתר של טייסת The Blue Angels-האתר באנגלית.
מטוס ה-F/A-18 Hornet. יורשו של הפאנטום בשירות המארינס (חיל-הנחתים) וחיל-הים האמריקאיים, תוצרת "בואינג"-ארצות-הברית. טס לראשונה ב-1980 (דגם הייצור הראשון). המטוס פותח בשני דגמים: F לקרב, A לתקיפה, ופותח מראש לפעולה מנושאות-מטוסים. משמש במשימות יירוט, הפצצה, ליווי, אמנעה, תקיפה וסיור. דגם יבשתי של המטוס הוזמן בידי אוסטרליה (75 מטוסים), קנדה (137) וספרד (72), ונדונה אפשרות לרכישתו בידי ישראל כתחליף לפאנטום. ביצועיו של המטוס מסווגים אותו בשורה הראשונה של מטוסי הקרב: מהירותו המרבית מעל 2 מאך, והוא מגיע לגובה 18 קילומטר. בתפקידי הפצצה יכול מטוס זה לשאת שמונה טונות חימוש.
מידע נוסף
"בואינג"-יצרנית מטוס ה-F/A-18 Hornet-האתר באנגלית.

"טייסת העשן", מפעילה שני מטוסי טוקאנו EMB-312, הצבועים באדום-לבן (ראה תמונה), הטייסת נחשבת כמקדמת מכירות יעילה של מטוס הטוקאנו הברזילאי, הנחשב לאחד מבין מטוסי האירובטיקה הטובים בעולם.
מידע נוסף
האתר של טייסת Esquadrilla de Fumaca-האתר בפורטוגזית.
מטוס הטוקאנו. מטוס אימון ותקיפה, המוצלח מבין המטוסים מקטגוריה זו, שפותחו בעולם, תוצרת "אמברר"-ברזיל. המטוס מצוייד במנוע טורבו-פרופ רב-עוצמה. שני אנשי הצוות יושבים על מושבי מפלט בתא-טייס מדוחס ומצוייד בכל העזרים, שיש במטוסי תקיפה סילוניים חדישים. מהירותו המרבית 448 קילומטר-לשעה, הוא מרקיע לגובה תשע קילומטר, והטווח המרבי שלו 2,055 קילומטר. המטוס משמש גם לאירובטיקה, והוא מסוגל לתמרן בשישה ג'י חיובי ושלושה ג'י שלילי. חלק מתמרוניו הרבים, שהוא מסוגל לבצע, ייחודיים:
הזדקרויות ב-תשעים מעלות, ספין הפוך, גלגולים על ציר האורך, גלגול אנכי, לולאה הפוכה והחלקה על הזנב. המטוס נמכר למדינות רבות, בנוסף לחיל-האוויר של ברזיל שרכש 118 מטוסים.
מצרים מרכיבה את המטוס בעצמה, ויש לה שלושים מטוסים מסוגו. עיראק רכשה שמונים מטוסים, ארגנטינה-שלושים, פרו-עשרים, ונצואלה-שלושים מטוסים. גם לחיל-האוויר הוצע המטוס למכירה ב-1989 כתחליף לסקייהוק בבית-הספר לטיסה.
מידע נוסף
"אמברר"-יצרנית מטוס הטוקאנו-האתר באנגלית.

"החצים-האדומים", או ליתר דיוק, "הצוות האירובטי המלכותי", מהווים את הצוות האירובטי של חיל-האוויר הבריטי המלכותי (RAF). הצוות מפעיל מבנה גדול של תשעה מטוסי Hawk-T1, הצבועים בצבע אדום, עם פס לבן במרכז הגוף, ושלושה פסים בצבעי אדום, לבן כחול על הזנב (ראה תמונה). בעיתות שלום המטוסים משמשים את הצוות האירובטי לאירובטיקה, אך בתקופת מלחמה נצבעים המטוסים בצבעי ההסוואה של החיל, ומחומשים בתותחי שלושים מ"מ ובטילי "סיידווינדר".
מבנה הצוות האירובטי. הצוות כולל עשרה טייסים, ושבעים טכנאים. גם בטייסת זו אין "טייסי רזרבה", ואם אחד הטייסים חולה, הצוות טס במבנה חסר, או אם מפקד הטיסה חולה, המופע מתבטל.
ישנן שתי סיבות לכך, שאין טייסי רזרבה:
קיים קושי גדול ביותר למצוא טייס, שידע את תפקידיהם של כל ששת הטייסים, ואם קיים טייס כזה, אף טייס לא יסכים לאחר עשרות שעות אימון להישאר על הקרקע, בשעה שחבריו מבצעים תמרונים באוויר.
תולדות הצוות האירובטי. הצוות האירובטי הבריטי, הוא מראשוני הצוותים האירובטים בעולם. לאחר שנתיים מאז שהוקם חיל-האוויר הבריטי החלו טייסי בית-הספר לטיסה, בתמיכת הנהלת בית-הספר, שמטרתה היתה לעודד גיוס לחיל הצעיר, וראתה בפעילות זו כתרומה ליחסי הציבור של החיל, לבצע טיסות אירובטיות במבנים של מספר מטוסים. לזכותו של הצוות נזקפות מרבית ממלאכת פיתוח התרגילים והתמרונים, שהתרחשו במהלך העשורים, שחלפו מאז נוסדו, בראשית 1947. המופע הראשון של הצוות היה ב-6 במאי 1965, ומטרתו היתה להציג את הקבוצה לתקשורת. במופע זה הם טסו במבנה של שבעה מטוסים. האישור לטוס במבנה של תשעה מטוסים הגיעה ב-27 ליולי 1966. הטייסת תטוס במבנה של עשרה, כאשר יש צורך לבצע מופע במקום מרוחק מהבסיס, והם יזדקקו למטוס רזרבי, או בעת צילומים של ביצועי הצוות באוויר. צילום הצוות מהאוויר דורש מיומנות גבוהה מהטייס המצלם. בנוסף הטייס העשירי אחראי על בטיחות המופע, ונתינת פרשנות לקהל על המתרחש באוויר.
כיום מטרה העיקרית של הטייסת היא להציג את הכשרון הבריטי למיליוני הצופים בעולם בכל שנה, זאת מכיוון שהטייסים בריטים והטכנולוגיות של המטוס בריטיות גם כן. הטייסים של הצוות האירובטי מתנדבים. מי שרוצה להתקבל לצוות צריך להיות טייס בחיל-האוויר הבריטי, ולטוס לפחות שנה על מטוס סילון מהיר, כמו טורנדו, יגואר, או הארייר, עם ציון מעל הממוצע בדו"ח השנתי. לבסוף נבחרים תשעה טייסים מתוך כל אלה, שהגישו מועמדות, והם נוסעים למחנה האימונים של הטייסת בקפריסין, שם נערכות להם בחינות אחרונות. לבסוף נבחרים שלושת המתאימים ביותר. על כל טייס לשרת בצוות שלוש שנים. כך נוצר מצב, שיש שלושה טייסים בשנה הראשונה שלהם, שלושה בשניה ושלושה בשנה השלישית והאחרונה. לאחר שלוש שנות שירות בצוות האירובטי, חלק מהטייסים חוזר לחיל-האוויר הבריטי והחלק האחר משתחרר.
שיגרת החיים של הצוות, בחודשי האביב והקיץ, שבהם הצוות עורך סיבובי הופעות ברחבי העולם, בהם צופים מיליוני אנשים. עונת הסתיו מוקדשת לאימון החדשים, שהצטרפו, יחד עם תכנון המפגן של העונה הבאה. האימונים מתבצעים בבסיס האימונים של הטייסת בקפריסין, הנהנה מתנאי מזג-אוויר נוחים גם בחורף.
מידע נוסף
האתר של טייסת Red Arrows-האתר באנגלית.
מטוס ה-Hawk-T1. מטוס לאימון מתקדם, תוצרת "בריטיש-אירוספייס"-בריטניה. נכנס לשירות הרא"ף-חיל-האוויר הבריטי המלכותי ב-1976. נמכר למדינות רבות, בתוכן נסיכויות במפרץ-הפרסי. משמש גם את "החצים-האדומים"-הצוות האירובטי של הרא"ף.
צי ארצות-הברית בחר בהוק כמטוס האימונים החדש לנושאות המטוסים שלו, וציונו יהיה T-46 "גוסהוק". 302 מטוסים מסוג זה ייבנו בידי מפעל "מקדונל-דגלס" בארצות-הברית עבור חיל-הים האמריקני. המטוס הוא חד-מנועי ודו-מושבי, ומהירותו המרבית 1,200 קילומטר-לשעה בגובה פני-הים.
הוק 200, דגם התקיפה של מטוס האימונים הוק 100, אך עם מנוע חזק יותר. זהו מטוס חד-מושבי וחד-מנועי, היכול לבצע משימות מגוונות, כמו תקיפת מטרות קרקע, פטרול אווירי, סיור ותקיפה ימית. מהירותו מגיעה ל-1,037 קילומטר-לשעה, והוא יכול לשאת מטען חימוש עד 3.5 טון. המריא לראשונה ב-1986.
המטוס מזכיר במבנהו ואפיוניו את "פולנד נאט" הקל והקומפקטי, שקדם לו. המטוס מצוייד בחיישני לייזר, או פליד (חיישן תת-אדום הצופה קדימה), מערכת ניווט אינרציאלית, ותצוגת חלון קידמית.
מידע נוסף
"בריטיש-אירוספייס"-יצרנית מטוס ה-Hawk-האתר באנגלית.

"ניצי הכסף" מפעילים חמישה מטוסי איירמאצ'י אימפלה MB-326. טייסי הצוות האירובטי הינם מתנדבים, השייכים לסגל בית-הספר לטיסה, הממוקם בבסיס לאנג-בנווג.
תולדות הצוות האירובטי. הצוות האירובטי, הוקם ב-1967 כצוות של ארבעה מטוסים, ומבצע מפגנים, (בממוצע 15 הופעות) בין פברואר ואוקטובר, רק בתחומה של דרום-אפריקה. החל מ-1988 הצטרף לצוות מטוס נוסף, המבצע טיסת סולו יחד עם שאר מטוסי המבנה. במהלך כל השנים הצוות לא איבד הצוות אף טייס, ורק מטוס אחד התרסק כתוצאה מדליקה באחד ממנועיו.
את הנחיות המפגן מבצע די-ג'י, המשמיע גם מוסיקה בסגנון ייחודי.
מידע נוסף
אתר WarBird Alley-מטוס האיירמאצ'י אימפלה MB-326-האתר באנגלית.

הצוות האירובטי של חיל-האוויר הישראלי, ששוכן בבית-הספר לטיסה, מפעיל ארבעה מטוסי צוקית, הצבועים באדום-לבן. הצוות מבצע תרגילי אוויר מרשימים, הכוללים לופים וסחרורים, המסתיימים בגובה נמוך מעל הקהל, תוך שימוש בעשן צבעוני בעיקר בצבעי כחול, לבן ואדום, שבעזרתם יכולים הטייסים "לצייר" צורות בשמיים. תרגילים אלה דורשים רמת טיסה גבוהה מהטייס וחשיבה יצירתית. על הטייסים להקפיד על תזונה נכונה, שעות שינה ותדריך לפני הטיסה, ובאוויר לשמור על רמת ריכוז גבוהה במיוחד. מכיוון שרוב המפגנים האירובטיים מתבצעים על-ידי מספר כלי-טייס יש צורך בתיאום מושלם בין כל המטוסים שבמבנה. הצוות מופיע שלוש עד ארבע פעמים בשנה באירועים, כמו יום-העצמאות, יום חיל-האוויר ומסדר כנפיים. האימונים מתחילים חודשים וחצי מראש, כאשר כל טייס נדרש, בנוסף לטיסות המבצעיות שבטיסתו, לבצע לפחות 50 גיחות אימון. המפגן של הצוות האירובטי הישראלי, המורכב מארבע צוקיות נחשב לייחודי, בעיקר מפני שמטוסי הצוקית מיושנים ביחס למטוסים, המשרתים צוותים אירובטיים אחרים בעולם.
מבנה הצוות האירובטי. הצוות הישראלי מורכב מארבעה טייסים, ונווט אחד במטוס המוביל.
תולדות הצוות האירובטי. מימי היווסדו של חיל-האוויר הישראלי היו בו צוותים אירובטיים. עוד בשנת 1949, היו בטייסת ההארווארדים טייסי מח"ל, שהיו בעלי ניסיון אירובטי בחילות-אוויר זרים. עם זאת, גם המדריכים הישראלים ביצעו אירובטיקה במבנה מעל בסיס חיל-האוויר, רמת-דוד, מעל תל-אביב וחיפה, ביום חיל-האוויר, בנובמבר 1949.
בשנת 1950, כאשר נפתח קורס מדריכי הטיסה הראשון בחיל, נעשו ניסיונות נוספים לבצע אירובטיקה במבנה במטוסי הסטירמן הדו-כנפיים. מכיוון שלמטוסים אלו היתה בעיה חמורה של כוח מנוע, לאחר מספר הופעות הגיעו למסקנה, כי רב הסיכון בטיסות אלו על התרומה שבהן.
בתקופה שלאחר מכן בוצעו טיסות אירובטיקה, במבנה של מטוסי ההרווארד, הספיטפייר והמוסטנג. ללא אישור רשמי הופיעו המבנים במסדרי כנפיים ובאירועים אחרים.
ב-18 באוגוסט 1954, במופע אירובטי, שבוצע על-ידי שלישיית מוסטנגים בבסיס רמת-דוד, התנגשו שני מטוסים באוויר וטייסיהם נהרגו. כתוצאה מכך הטיסות האירובטיות הופסקו לאלתר ונקבעו, תקנות וחוקים ברורים לטיסות מסוג זה. שלוש שנים לאחר מכן, חודשו הטיסות, והוקם צוות אירובטי בבית-הספר לטיסה, שהיה מורכב מטובי המדריכים, וטס במטוסי ההרווארד.
כאשר נקלטו ב-1960 בבית-הספר לטיסה מטוסי הצוקית המתקדמים, ששימשו גם את הצוות האירובטי, התחוללה מהפכה של ממש בטיסה האירובטית בחיל-האוויר. הצוות האירובטי התרחב, ובהשפעת צוותים אירובטיים זרים, ביצועיו השתכללו, ונבנתה תוכנית הופעה מורכבת, ששילבה אירובטיקה בבודד ובמבנה.
מידע נוסף
אתר חיל-האוויר הישראלי-האקדמיה לטיס-הצוות האירובטי-האתר בעברית.
מטוס הצוקית. מטוס הדרכה, המשמש לאימון חניכי טיס בחיל-האוויר הישראלי. וגם את הצוות האירובטי של חיל-האוויר, תוצרת "התעשייה-האווירית הישראלית".
תחילת ייצורו בשנות השישים כמטוס פוגה-מגיסטר, תוצרת צרפת. בתחילת שנות השמונים הושבח המטוס ושופר בחטיבת בדק מטוסים בתעשייה-האווירית לפי דרישת חיל-האוויר.
מידע נוסף
אתר חיל-האוויר הישראלי-מטוס הצוקית-האתר בעברית.

הצוות האירובטי המרוקאי, המכונה "המצעד הירוק", מונה ארבעה מטוסי CAP-230.
מבנה הצוות האירובטי. מוביל מבנה הצוות, הוא מדריך אירובטי צרפתי, וחברי הצוות משמשים בתפקיד במשרה מלאה.
תולדות הצוות האירובטי. "המצעד הירוק", הוקם ב-1985, וקיבל את שמו מכינויו של מבצע הגירה מרצון של תושבי מרוקו ליישוב הסהרה המערבית. מאז הוקם פועל הצוות מבסיס מאראקש-מנרה, מושבו של בית-הספר לטיסה.
הצוות המרוקאי התפרסם במספר תמרונים. המפורסם שבהם כולל שני מטוסים, הטסים, כשקצות כנפיהם צמודות, ושני מטוסים, שבמצעים לופ בצמוד, כמו במראה.

הקמת הצוות האירובטי הספרדי ממסד, למעשה, את המסורת הארוכה של מפגנים אירובטים בספרד. הצוות, ששייך לטייסת 793 של האקדמיה האווירית הספרדית, הממוקמת בבסיס סאן-חוויאר, מפעיל שישה מטוסי CASA-C101, הצבועים באדום, לבן וצהוב. הצוות האירובטי הספרדי מהווה מקדם מכירות מצויין למטוס, שנרכש על-ידי צ'ילה, הונדוראס וירדן.
מבנה הצוות האירובטי. הצוות מורכב מ-7 טייסים.
מידע נוסף
האתר של טייסת Patrulla Acrobatica-האתר בספרדית.
מטוס ה-CASA-C101-אביוג'ט.
מטוס תקיפה קל ומטוס לאימון ראשוני ומתקדם, תוצרת "קאסא"-ספרד. מנוע הטורבו-מניפה שלו נחשב לחסכוני ביותר בדלק-ארבעים אחוז לעומת מתחריו. המטוס משמש את חיל-האוויר הספרדי, ונמכר גם לצ'ילה, הונדוראס וירדן, שרכשה 16 מטוסים מסוגו.
מהירותו המרבית 834 קילומטר-לשעה, וכמטוס תקיפה נושא עד 1,815 קילו-גרם חימוש על שישה מתלי נשיאה תחת כנפיו.
מידע נוסף
EADS-"קאסא"-יצרנית מטוס ה-CASA-C101 אוביוג'ט-האתר באנגלית.

"הפטרול של צרפת", זהו שמו של הצוות האירובטי הצרפתי, שהוקם בשנת 1953. הצוות מפעיל שמונה מטוסי אלפא ג'ט, הצבועים בכחול, אדום ולבן, ונחשב לנועז מסוגו בעולם.
מבנה הצוות האירובטי. הצוות כולל תשעה טייסים, שהיו טייסי קרב בחיל-האוויר הצרפתי, ונחשבים לטובים ולמוערכים ביותר.
תולדות הצוות האירובטי. הצוות האירובטי, נוסד בשנת 1953, עם מטוסי האורגון, אך נאלץ להחליפם במטוסי אימון מסוג פוגה-מגיסטר בשל בעיות תקציביות. שמו, Patrouille de France, ניתן לו על-ידי ג'ק נוטינגר, במהלך תיאור מופע של הצוות באלג'יר, ב-17 למאי 1953. כבר בשנת 1930, היה צוות אירובטי בצרפת, בשם "Patrouille d'Etampes". בשנת 1951, עבר הצוות האירובטי למטוס סילון, כדי לסגור פער עם צוותים אירובטים מתחרים, כמו הצוות האירובטי הבריטי, או האמריקאי. בשנת 1953, rd3 Wing's נבחרה הקבוצה כצוות האירובטי של צרפת המוכר כיום. בשנת 1981, קיבל הצוות את מטוסי האלפא ג'ט, שבהם הוא טס עד היום, ומבצע תמרונים בשמניה, או תמרוני מסמרי שיער של זוג סוליסטי. התרגיל שהפך לסמל המסחרי של הצוות האירובטי, הוא מן הסתם צרפתי טיפוסי: שישה מטוסים, שמציירים לב בעשן, ושני מטוסים נוספים, ש"תקועים" בתוכו פס בצורת חץ בעשן אדום.
מידע נוסף
האתר של טייסת Patrouille de France-האתר באנגלית.
מטוס האלפא ג'ט. מטוס אימונים ותקיפה, תוצרת משותפת של צרפת ("דאסו") וגרמניה ("דורניר"). המטוס נבנה תחילה למטרות אימון מתקדם של טייסים, אך לאחר מכן פותח גם כמטוס תקיפה היכול לשאת חימוש מגוון עד משקל 2.5 טונות, על חמישה מתלי נשיאה. מצרים הרכיבה בעצמה 30 מטוסים מהדגם לאימון של האלפא ג'ט, ו-30 מטוסים מהדגם לתקיפה. זהו מטוס דו-מנועי ודו-מושבי (גם דגם התקיפה) ומהירותו המרבית 1,038 קילומטר-לשעה בגובה פני-הים.
מידע נוסף
"דאסו"-יצרנית מטוס האלפא ג'ט-האתר באנגלית.

טייסת 431, או "ציפורי-השלג", היא הצוות האירובטי של חיל-האוויר הקנדי. הצוות מפעיל תשעה מטוסים מסוג CT-114, הצבועים באדום, לבן וכחול. על גחון המטוס מצויירת ציפור לבנה (ציפור-השלג) (ראה תמונה).
מבנה הצוות האירובטי. הצוות כולל 11 טייסים, 11 מכונאים ויחצן.
תולדות הצוות האירובטי. הקבוצות האירובטיות של צבא קנדה לקחו חלק מיוחד בהיסטוריה האווירית הקנדית. מאז הצוות הראשון, שכונה "Siskins", בשנות השלושים, היו עוד מספר רב של צוותים, שהפגינו את ביצועי צוות הקרקע והאוויר של הצבא הקנדי, בניהם ה-"Golden Hawks" ("ניצי-הזהב") וה-"Golden Centennaires" (יובל-המאה המוזהב"), שזכורים עד היום אודות למופעים המרגשים שלהם. הצוותים, שזכו להכרה עולמית, היו גאים לייצג את מדינתם-קנדה. ה-SnowBirds, הצוות האירובטי הנוכחי, גאים להמשיך את המסורת של קודמיהם, במפועיהם בפני מיליוני צופים בצפון-אמריקה.
המאבק על הקיום היתה בעיה נפוצה בקרב הצוותים האירובטיים השונים. למרות היוזמה, ההשקעה הרבה והמסירות, הקבוצות היו קרובות לפירוק.
שנת 1978 היתה אבן דרך בהיסטוריה של הצוותים האירובטיים הקנדיים. ב-1 ביולי באותה שנה, שבע שנים לאחר הופעתה הראשונה, נוסדה באופן רשמי טייסת אירובטית קבועה בשם "Canadian Air Demonstration Team-Team 431 (Air Demonstration) Squadron". הישג זה הושג כתוצאה ממאמץ מצטבר של יחידים במשך עשור בנוסף לתמיכה, שניתנה על-ידי גורמים שונים בצבא הקנדי ותמיכת הציבור, שנראתה במהלך סיבוב הופעות של הצוות.
גרעין ה-SnowBirds נוצר ב-1967 בהופעת הצוות "Golden Centennaires" בחגיגות יובל המאה לקנדה. עשרה מטוסי אימון של חיל-האוויר הקנדי (RCAF) מסוג CT-114 נצבעו בזהב-כחול, ונלקחו לטובת הצוות, אבל מאוחר יותר באותה שנה הצוות התפרק, והמטוסים חזרו למעגל האימונים של החיל.
הקולונל או.בי פיליפ, שהיה מפקדם של ה-"Golden Centennaires", קיבל את הפיקוד על בסיס CFB Moose Jaw. הקולונל, שלא שכח את הצוות של 1967, ורצה לוודא שמסורת הצוותים האירובטיים לא תשכח, ייסד בבסיסו ב-1971 קבוצת הופעה לא רשמית, שהורכבה ממדריכי טיסה מתנדבים מ-"Two Canadian Forces Flying Trainings Scholl (2CFFTS), ששכן בבסיסו. הצוות השתמש בשבעה מטוסי Tutor, שהיו בעבר שייכים ל-"Golden Centennaires". המטוסים, שנצבעו בלבן, וכך זוהו ללא קושי משאר מטוסי הבסיס. ה-"2CFFTS", התאמנו בערבים, לאחר שהטייסים סיימו את הדרכותיהם, וערכו הופעות בסופי שבוע. הצוות החדש יכונה מעתה "SnowBirds". ההופעה הראשונה תחת שם זה היתה במופע ב-11 ביולי, במהלך עונת ההופעות בתקופת יולי-אוגוסט", נערכו 27 מופעים, שזכו לאהדת הקהל.
ב-1973, התחלפו, הן מפקד הבסיס, והן מפקד הצוות, שניהם היו טייסים בצוות "Golden Hawks", ודגלו בהפיכת ה-"SnowBirds" לצוות אירובטי קבוע. גם טייסי הצוות, וגם המכונאים הפכו לצוות קבוע, שסופח לטייסת במשך שנה. מופע הצוות התרחב וכלל תמרונים אירובטיים במבנה, אך שינויים במבנה היו אסורים. תקופת המופעים החלה במאי, עם "המסע-הצפוני" (סדרת מופעים בארצות-הברית וקנדה), מה שעתיד להפוך למנהג שנתי. חברי הצוות, שתוקצב על-די הבסיס, והמרכז לאימונים, נאלצו לממן כמחצית מהתשלום על הבגדים, וסרבלי הטיסה האדומים, שיפכו מאוחר יותר לסמל המסחרי של הצוות.
בשנת 1974, הצוות הופיע במבנה אירובטי מלא. צבעם של המטוסים שונה לאדום, לבן וכחול (צבעם כיום) (ראה תמונה).באפריל אותה שנה פרס הצוות ב-CFB Comox. מטרת הפריסה היתה לחשוף את הצוות לתנאים קשים, הקיימים באתרי הופעות, ולבחון את יכולות הצוות לפרוס במקומות שונים. מאז הצוות פורס שם בכל תקופת אימוני האביב. במהלך "המסע-הצפוני" ("Northern Tour") באותה שנה הופיע הצוות בלנוביק, וכך הפך לצוות האירובטי הראשון, שהופיע מצפון למעגל הקוטבי. בתקופת ההופעות של אותה שנה, ביצע הצוות שמונים הופעות, שבהם צפו שני מליון צופים.
עד 1975 הצוות בנה הופעה מסודרת, הבנוייה מתרגילים אירובטיים שונים, הקימיים עד היום. הטייסת, שנעשתה נפרדת, אך לא קבועה בצבא הקנדי, שכנה בבסיס CFB Moose Jow, תחת פיקודו של דניס גוטהיר. אחד משיאי אותה שנה היה הופעה ב-11 במאי, בלנוביק ("ארץ של חצות השמש"), בשעת חצות.
פופולריות הצוות עלתה בארצות-הברית, כאשר הצוות הופיע בחגיגות עצמאות ה-200 בפילדלפיה, ב-4 ביולי 1976. בקנדה, הצוות הופיע במונטריאול ובקינגסטון, במהלך טקסי אולימפידת הקיץ.
בספטמבר 1977, הצוות הפך ליחידה קבועה, שכונתה באופן רשמי (Canadian Forces Air Demonstration Team CFADT). ב-1 באפריל 1978, ה-CFADT, קיבלו מעמד של טייסת, וה-CFADT, כלומר ה-SnowBirds הפכו להיות טייסת 431 (Air Demonstration). טייסת 431 "Iroquois" היתה טייסת מפציצים מימי מלחמת העולם השניה, שכונתה "Hatiten Ronteriios", או "Warriors Of The Air", והתפרקה לאחר המלחמה.
בתקופה, שבין 1979-1980 הצוות הופיעה בתחילת כל מופע במבנה מורחב של תשעה מטוסים, ואודות לכך זכה הצוות לתשואת הקהל במפגנים (5.9 מליון איש).
בתקופה, שבין 1981-1982, הצוות פתח וסיים את מופעיו עם תשעה מטוסים. בתקופה זו הצוות הופיעה בפני שישה מליון צופים.
בתקופה, שבין 1983-1984, הצוות ביצע 133 הופעות. ב-1984, לקח הצוות חלק בחגיגות ה-75 שנה של טיסות הקרב הקנדיות וחגיגות השישים לחיל-האוויר הקנדי.
בתקופה, שבין 1985-1986, הצוות ביצע 121 הופעות בצפון-אמריקה. חלק מההופעות היו באתר EXPO 86. ב-9 באוגוסט 1986, נערך מטס היסטורי, שהורכב מ-5 מטוסים של צוותים אירובטיים שונים מאירופה ואמריקה. מוביל המטס היה מפקד ה-SnowBirds, רב-סרן היגברט.
בתקופה, שבין 1987-1988, כיהן בראש הטייסת, המפקד הכי צעיר בתולדותיה, רב-סרן דניס בסלט (בגיל 30). השיא של עונת 88, היתה ההופעה במהלך טקס הפתיחה של אולימפידת החורף, שנערכה בקלגרי, אלברטה. בטקס זה צפו למעלה משני מיליארד איש ברחבי העולם.
בתקופה, שבין 1989-1990, (20 שנים לצוות) בוצע מפגן ה-1000 של הצוות, והוחלט על שילוב עשן בצבעי אדום-לבן בחלק מההופעות. בשנת 1990, הצוות ביצע 74 הופעות ב-53 אתרים שונים.
בתקופה, שבין 1991 ל-1992, נערכו 125 מפגנים. בנוסף הצוות הופיע בשיתוף עם הצוות האירובטי של הצי האמריקני-"המלאכים-הכחולים", במפגן לכבוד 20 שנה לדיסני. בשנת 1992, הצוות לקח חלק בחגיגות העצמאות ה-125 של קנדה.
התקופה, שבין 1993-1994, ציינה אבן דרך בדרכו של הצוות, כאשר הוא ביצע שלוש הופעות במקסיקו. זו היתה הפעם הראשונה שהצוות מופיע מחוץ לארצות-הברית, או קנדה. ב-1994 הצוות ביצע 64 הופעות, שבהם צפו 3.6 מיליון צופים. באותה שנה הטייסת ציינה שבעים שנה לחיל-האוויר הקנדי.
בעונת 1995 חגגה הטייסת 25 שנה להיווסדה. עונה זו גם הוקדשה למייסד הצוות, הקולונל או.בי. פיליפ, שנפטר בתחילת שנת 1995. בתקופה, שבין 1995-1996, הצוות ביצע 145 מופעים ברחבי ארצות הברית-וקנדה.
בתקופה, שבין 1997-1998, הצוות הופיע לפני ארבעה מיליון צופים. ב-1998 הומצא תמרון חדש, שנקרא "Philp Roll", לזכרו של מייסד הצוות, הקולונל או.בי פיליפ. שנת 1998 סיכמה 28 שנות פעולה של הצוות, שבמהלכם הצוות ערך 1,575 הופעות מול קהל של 85 מיליון איש.
שנת 2000, היתה השנה העמוסה ביותר על הצוות מאז היווסדו. במהלך אותה שנה הצוות ביצע תשעים הופעות בשבעים אתרים שונים בצפון-אמריקה.
בשנת 2002 (עונת ההופעות ה-32 של הצוות), בוצעו 62 הופעות ב-36 אתרים שונים.
בזכות מאמץ משותף ומסירות, ה-Snowbirds, מופיעים למעלה מ-31 שנה. מטרתם היא להציג לתושבי צפון-אמריקה את המיומנות, המקצוענות ועבודת הצוות של הכוחות הקנדיים.
מידע נוסף
האתר של טייסת SnowBirds-האתר באנגלית.
מידע נוסף
אתר של טייסת "SnowBirds"-מטוס ה-CT-114 Tutor-האתר באנגלית.

הצוות האירובטי השווידי, המכונה בשם "קבוצה-60", מפעיל ארבעה מטוסי SAAB-105, הצבועים בכחול-צהוב (ראה תמונה).
תולדות הצוות האירובטי. לחיל-האוויר השוודי מסורת ארוכה של מופעים אירובטים. כבר בשנות השלושים, שלושה מדריכי טיסה ביצעו מופעים במטוס אימון מסוג Focke Wulf Fw 44J Stieglitz. מסורת זו המשיכה בהופעת צוותים במטוס ה-SAAB J29. הצוות נוסד באופן רשמי ב-1973, אך כבר בשנת 1967, היה צוות אירובטי לחיל-האוויר השוודי, שכונה "הויקינגים", והתפרק ב-1968. ב-1973 הצוות נבנה מחדש, ומאז הוא מכונה "Team 60".
הצוות האירובטי השוודי מתאמן בבית-הספר לאימוני טיסה "לגונגבהיט" בשוודיה. כמו הצוות האירובטי הספדי, גם הצוות האירובטי השוודי אינו צוות קבוע. הוא מופיע בדרך-כלל בשוודיה, ובערך פעמיים בשנה מחוצה לה.
מידע נוסף
האתר של טייסת Team 60-האתר באנגלית.
סאאב יצרנית מטוס ה-SAAB-105-האתר באנגלית.

לחיל-האוויר השוויצרי יש שני צוותים אירובטיים. הראשון, בשם PC-7 Aerobatic Team, המפעיל תשעה מטוסים מסוג PC-7. השני, Patrouille Suisse, המפעיל שישה מטוסים מסוג Tiger F-15E.

PC-7 Aerobatic Team. קבוצת ה-PC-7 היא אחת משני הצוותים האירובטיים של חיל-האוויר השוויצרי. הצוות מפעיל תשעה מטוסים מסוג PC-7, הצבועים בכתום-לבן.
מבנה הצוות האירובטי. בצוות יש 14 טייסים, מתוכם אחד צלם והשני דובר.
תולדות הצוות האירובטי. בשנת 1987, החליט חיל-האוויר השווצרי להקים צוות אירובטי, המורכב מתשעה מטוסים מסוג PC-7. בתחרות, שנערכה באותה שנה על-ידי חיל האוויר נתנה הזדמנות לצוות להפגין את ביצועיו, וזאת לאחר תקופה קצרה של אימונים.למרות תקופת אימונים קצרה, שבעקבותיה תגובה טובה של מבקרים, הצוות חזר לפעול רק ב-1988.
ביובל ה-75 של חיל-האוויר השוויצרי, נבחרו תשעה טייסים תחת פיקודו של רס דאבס, שהיה חבר בצוות האירובטי Patrouille Suisse. למעשה, זו הייתה ההקמה הרשמית של ה-PC-7 Team.
משנת 1989 הופיעה הצוות במספר אירועים שונים הן בשוויץ, והן בחו"ל. בשנת 1998, ביקר הצוות גם בישראל.
באותה שנה ריחפה על הקבוצה סכנת סגירה, בעקבות בעיות כלכליות. אך אודות לבנדסרט אוג'י, שדיבר בעד המשכיות הקבוצה, הקבוצה עדיין יכולה להיות נערצת.
הטייסים, המטיסים את מטוסי הצוות האירובטי, שייכים לטייסות מבצעיות, ומטיסים, בנוסף ל-PC-7, מטוסים כמו: F-18 Hornet, F-5 Tiger או מסוק מסוג Alouette III. בניגוד לשאר הצוות האירובטיים, הצוות מתאמן שבוע לפני תחילת שנת ההופעות ופעם עד פעמיים לפני כל מופע. רוב טייסי הצוות משרתים בו שלוש שנים. לאחר תקופת השירות חלק חוזרים לשירות מלא בטייסות המבצעיות, חלק עוזבים לטובת חברות תעופה אזרחות, או לטובת משפחותיהם. חלקם עוזבים גם לטובת טייסים מחוץ לצוות, המעוניינים להצטרף.
חברי הצוות חייבים להיות מגובשים, ובעלי אמון מלא אחד בשני, לכן חברים חדשים לצוות נבחרים על-ידי חברי הצוות הנוכחי.
מידע נוסף
האתר של טייסת PC-7 Aerobatic Team-האתר באנגלית.
מטוס ה-PC-7. מטוס לאימון מתקדם של טייסים עם כושר אירובטי מלא, תוצרת "פילטוס"-שוויץ.
הדגם PC-7 מצוייד במנוע טורבו-פרופ רב-עוצמה, ועם זאת חסכוני בדלק. המטוס זול במחירו ותפעולו. 380 מטוסים מסוג זה נמכרו לחמש מדינות.
PC-9, דגם מתקדם יותר של המטוס, טס לראשונה ב-1984. זהו הדגם השלישי של המטוס הבסיסי, ש"פילטוס"-שוויץ, פיתחה במטוס אימון. 30 מסוגו הזמינה סעודיה דרך בריטניה. חיל-האוויר האוסטרלי יבנה 67 מטוסים מסוג זה. למטוס ביצועים מרשימים בין מטוסי האימון מסוגו. מהירותו המרבית 600 קילומטר-לשעה, והוא יכול להרקיע לגובה של שש קילומטר.
מידע נוסף
"פילטוס"-שוויץ-יצרנית מטוס ה-PC-7-האתר באנגלית.

Patrouille Suisse. "הפטרול של שוויץ" הינו צוות אירובטי, שמפעיל חיל-האוויר השוויצרי מאז 1964. הצוות מפעיל שישה מטוסי F-5 E Tiger, הצבועים באדום-לבן, ועל גחונם מצוייר דגל שוויץ (ראה תמונה).
מבנה הצוות האירובטי. הצוות מורכב משישה טייסים ודובר, שעליהם מפקד מפקד הצוות האירובטי.
תולדות הצוות האירובטי. כבר בשנת 1959, חשבו בשוויץ על הקמת צוות אירובטי על-ידי טייסים מקצועיים. ב-22 באוגוסט 1964, הוקם בבסיס חיל-האוויר בדובנדורף, עם רביעית מטוסי ה-Hawker Hunter MK. 58, שצויידו במערכת לפיזור עשן.
השם של הצוות "Patrouille Suisse", אומץ מהצוות האירובטי הצרפתי, במהלך מפגן, שנערך לכבוד חגיגות שנת-היובל של חיל-האוויר השוויצרי.
משרד הביטחון שוכנע בחשיבות המפגנים האירובטיים כיצירת תדמית טובה לחיל-האוויר, והכריז שה-"Patrouille Suisse" יהפכו לצוות האירובטי הלאומי.
עד שנת 1978, הופיע הצוות רק בשוויץ כתוצאה ממדיניות של נטרליות. ב-1978, הופיע הצוות בסלון אווירי בצרפת במהלך חגיגות 25 שנה להקמת הצוות האירובטי הצרפתי "Patrouille de France", ובכך יכל להציג את כשרונו לעולם עם שישה מטוסים חדישים. מאז הצוות מופיע כמעט באופן קבוע במפגנים אירופיים בינלאומיים.
ב-1991, כחלק מחגיגות 700 שנה להיווסדה של שוויץ, המטוסים של הצוות נצבעו מחדש. הגחון של המטוס נצבע בצבעים הלאומים של שוויץ, אדום ולבן, והלוגו של חגיגות העצמאות צוייר על גוף המטוס (ראה תמונה). שינוי זה מצא חן רב בעיני הציבור.
ב-1994 התבצעה הטיסה האחרונה של הצוות במטוס ה-Hunter. הצוות האירובטי השוויצרי היה הראשון, שהפעיל מטוסי Hunter בשימוש אירובטי. מאוחר יותר הצטרף אליו הצוות האירובטי של הודו. אחרי שלושים שנה של פעילות במטוס ה-Hunter עבר הצוות ל-F-5 E Tiger.
השיא של העונה הראשונה על מטוסי ה-Tigrer, היה ב-1995. באותה שנה הופיע הצוות מעל האלפים השוויצרים, והוכיח שניתן להופיע גם הרחק משדה תעופה.
ב-1996, הותקנה במטוסי מערכת לפיזור עשן, בה נעשה שימוש בהופעות בשוויץ ומחוצה לה.
בשנת 2002, יחגוג הצוות 40 שנה להיווסדו.
מידע נוסף
האתר של טייסת Patrouille Suisse-האתר באנגלית.
מטוס ה-F-5 E Tiger. מטוס קרב קטן, פשוט וזול ועם זאת בעל מהירות על-קולית, תוצרת "נותרופ-גורמן"-ארצות-הברית.
דגם A שקיבל את הציון "פרידם-פייטר" נמכר לחילות-אוויר רבים בעולם. דגם דו-מושבי T-38 טאלון משמש להדרכה: הדגם E, שקיבל את הציון "טייגר 2", הפך למטוס הקרב הפופולרי ביותר בשנות ה-70. 28 חילות אוויר רכשו את מטוסי F-5. זהו מטוס דו מנועי שמהירותו המרבית 1,700 קילומטר-לשעה, יכול לטפס לגובה 16 קילומטר והטווח המרבי שלו 3,175 קילומטר. חימושו התקני מורכב משני תותחים בקוטר עשרים מ"מ ושני טילי אוויר-אוויר מדגם "סיידווינר" ומטען החימוש החיצוני המרבי שהוא יכול לשאת-שלוש טונות.
הצלחתו של המטוס הביאה את "נותרופ-גורמן"-ארצות-הברית לפתח דגם חד-מושבי משוכלל: F-20 טייגרשרק, אך לא נמצאו למטוס קונים. והפרוייקט השאפתני נסגר.
מידע נוסף
"נותרופ-גורמן"-יצרנית מטוס ה-F-5E Tiger-האתר באנגלית.

אירלנד. Silver Swallows. הצוות האירובטי האירי, המכונה "סנוניות-הכסף", מפעיל ארבעה מטוסי פוגה-מגיסטר CM-170.
מידע נוסף
אתר חיל-האוויר הישראלי-מטוס הפוגה-מגיסטר-האתר בעברית.
הודו. Thunder Bolts. הצוות האירובטי ההודי, המכונה "רעמי-הברקים", מפעיל ארבעה מטוסי Hunter.
יפן. Blue Impulse. הצוות האירובטי היפני, המכונה "הדחף-הכחול", מפעיל ארבעה מטוסי מיטצובישי T-2.
מידע נוסף
מטוס המיטצובישי T-2. מטוס תקיפה ואימון, שהמריא לראשונה ב-1975, תוצרת "מיטצובישי"-יפן. F-1 הוא הדגם הקרבי החד-מושבי: T-2 הוא דו-מושבי ומיועד לאימון. המטוס מצוייד בשני מנועים. זהו המטוס העל-קולי הראשון, שנבנה באורח עצמאי ביפן. המטוס מגיע למהירות 1,600 קילומטר-לשעה, ונושא 2,722 קילו-גרם חימוש.
דגם מיוחד של המטוס הוקצה למחקר שיטת ניהוג חדשה הקרויה CCV, הנחקרת גם בארצות-הברית ובבריטניה, לפיה יוכלו מטוסי הקרב בעתיד לבצע פניות, ולשגר חימוש במישור האופקי בלא לשנות את כיוון טיסתם הכללי.
ניו-זילנד. Kiwi Red. הצוות האירובטי של ניו-זילנד, המכונה "הקיווי (ציפור)-האדום", מפעיל שלושה מטוסי סקייהוק A-4K.
מידע נוסף
מטוס הסקייהוק A-4K. אחד ממטוסי התקיפה המפורסמים, שנבנו אי-פעם, תוצרת "מקדונל-דגלס"-ארצות-הברית.
פותח תחילה עבור חיל-הים האמריקני לפעולה מעל נושאות-מטוסים, אך עד מהרה נוצרה דרישה עבורו מצד מדינות רבות. כ-110 סקייהוקים מדגימם שונים נרכשו בידי ישראל, ונכנסו לשירות החל מ-1968. אלה נטלו חלק במלחמת יום-הכיפורים, שבמהלכה אבדו כחמישים סקייהוקים.
ממדיו הצנועים של המטוס, קשיחות מבנהו וכושר נשיאתו היו יתרונותיו העיקריים. 3,200 מטוסי סקייהוק נבנו, כולל מהדגם המתקדם A-4N, עם ה"דבשת" המאפיינת. חסרונו של הסקייהוק-היותו תת-קולי ופגיע לטילי-כתף הנורים מהקרקע. כיום משמש הסקייהוק בעיקר כמטוס הסבה לטייסים במדינות רבות.
מידע נוסף
אתר חיל-האוויר הישראלי מטוס הסקייהוק A-4-האתר בעברית.
"מקדונל-דגלס-בואינג"-ארצות-הברית-יצרנית מטוס הסקייהוק A-4-האתר באנגלית.
סינגפור. Black Knights. הצוות האירובטי הסינגפורי, המכונה "האבירים-השחורים", מפעיל ארבעה מטוסי סקייהוק A-4S. מידע נוסף
מטוס הסקייהוק A-4K. אחד ממטוסי התקיפה המפורסמים, שנבנו אי-פעם, תוצרת "מקדונל-דגלס"-ארצות-הברית.
פותח תחילה עבור חיל-הים האמריקני לפעולה מעל נושאות-מטוסים, אך עד מהרה נוצרה דרישה עבורו מצד מדינות רבות. כ-110 סקייהוקים מדגימם שונים נרכשו בידי ישראל, ונכנסו לשירות החל מ-1968. אלה נטלו חלק במלחמת יום-הכיפורים, שבמהלכה אבדו כחמישים סקייהוקים.
ממדיו הצנועים של המטוס, קשיחות מבנהו וכושר נשיאתו היו יתרונותיו העיקריים. 3,200 מטוסי סקייהוק נבנו, כולל מהדגם המתקדם A-4N, עם ה"דבשת" המאפיינת. חסרונו של הסקייהוק-היותו תת-קולי ופגיע לטילי-כתף הנורים מהקרקע. כיום משמש הסקייהוק בעיקר כמטוס הסבה לטייסים במדינות רבות.
מידע נוסף
אתר חיל-האוויר הישראלי מטוס הסקייהוק A-4-האתר בעברית.
"מקדונל-דגלס-בואינג"-ארצות-הברית-יצרנית מטוס הסקייהוק A-4-האתר באנגלית.
צ'ילה. Halcones. הצוות האירובטי של צ'ילה, המכונה "הלקונס", מפעיל שישה מטוסי ה-Extra Flugzeugbau 300.
מידע נוסף
האתר של טייסת Halcones-האתר בספרדית.
מידע נוסף
"Extra Flugzeugbau Gmbh"-יצרנית מטוס ה-Extra Flugzeugbau 3000-האתר באנגלית